שולחן ערוך אורח חיים קצד ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קצד · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
ג' שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השניה ואחד השלישית חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים:
מפרשים
(ג) אחד יודע ברכה: וה"ה אם הם ב' ואחד יודע שתי ברכות ואחד יודע השלישית ועיין ריש סימן קצ"ג, וצ"ע דהא הרב"י פסק סוף סימן ר' כמ"ד ברכת הזימון עד נברך וא"כ מצינו שיוכלו ד' לברך ב"ה דנברך א"ל גברא רביעאה דאמר הכי נברך שאכלנו משלו ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכ"ה בגמרא בהדיא ובתר"י ואפשר דלא צריך לאשמעי' זה ומ"מ לפי מ"ש רמ"א שם צריך שיאמר אדם א' עד הזן משמע בגמרא וברי"ף דאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלום דמעכבות זו את זו ועיין סימן תקצ"ג ומוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאורייתא דאי ס"ד מדאורייתא רק הזן א"כ לימא הזן בלחוד וכי בשביל שאינו יודע דרבנן לא יאמר דאורייתא וכיוצא בזה איתא סימן תקצ"ג:
גבי תקיעות ובמלחמות כתב גבי להיכן חוזר וז"ל והבא לפרש זה במי ששמע מקצת ב"ה ויצא לשוק וחזר דחוזר למקום שפסק טועה הוא כו' שאין טעם למחלוקת זה בכאן שאפי' אם נאמר שהברכות מעכבות זה את זה ובשהה כדי לגמור כולה פליגי אין מקום זה לכאן והנכון כמ"ש הרי"ף להיכן הוא חוזר וכו' וא"ר זביד דחוזר לראש כיון דהפסיק באמצע זימון אי משום דס"ל שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש וסבירא ליה דברכת זימון מילתא באנפי נפשה ולא בעי כדי לגמור כולהו ברכות אי משום דכך תקנו חכמים שיהא חוזר לאמרן על הסדר ורבנן אמרו למקום שפסק עכ"ל משמע דהוא ס"ל דאין מעכבות זא"ז מכל מקום נ"ל להחמיר דהא הרי"ף כת' דאי ליכא גברא דמצי למימר הטוב והמטיב לית לן בה כיון דהוא דרבנן משמע דאם אין יודעין א' משאר הברכות אין יכולין לברך דמעכבות זה את זה ובספק ברכות ראוי להחמיר ובפרט שדברי הרמב"ן אין להם הכרע כ"כ ועמ"ש סי' קפ"ז ס"ס וססי' ר':
(ב) לשתים: ואם אין מי שיודע אלא ברכה א' לא יברך כלום דמעכבות זו את זו עיין מ"א. סדר ג' ברכות אלו מעכבות ואם אמרם למפרע לא יצא. דבר שמואל סי' קמ"ז.
(י) ואין אחד מהם יודע - דאי אחד מהם יודע כל ברכת המזון בודאי נכון שהוא יברך כל הברכות ויוציאם ידי חובתם ולא לחלק בהמ"ז לפרקים פרקים:
(יא) ברכה ראשונה - היינו לבד מברכת נברך שצריך המזמן לומר בתחלת ברכת הזימון:
(יב) וכל אחד יברך - ר"ל ויכוין להוציא את חבירו:
(יג) אין בכך כלום - דברכת הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא ולפיכך אינה מעכבת להשלש ברכות ומשמע מזה דבאחת משלש ברכות הקודמים אם אין אחד מהם שיודע אותה מעכב שלא יברכו כלל דברכות מעכבות זו את זו ויש פוסקים שסוברים דאף דמן התורה חייב לברך אותם מ"מ אין מעכבות זו את זו ולפיכך מי שאינו יודע לברך כל הברכות וא"א לו לקרא לבקי שיוציאו בבהמ"ז צריך לברך עכ"פ הברכה שיודע אותה ולענין דינא אם אכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז שלו הוא מן התורה יש להחמיר כשיטה זו ולברך אותה:
(*) אבל לחצאין וכו': ולפי המבואר לקמן בסימן רי"ש בהג"ה דברכת הזימון הוא עד הזן דוקא א"כ אם אין אדם אחד יודע לברך עד גמר הזן כ"א נברך לבד והשני יודע ברכת הזן אין מחלקין אותה לשתים אלא יברכו בלי זימון כלל ויתחילו רק מתחלת בהמ"ז דנהי דברכת הזן מעכב לברכת הזימון שבלתה אינו יוצא בזימון מ"מ זימון אינו מעכב לברכת הזן שהוא התחלת בהמ"ז כנ"ל אח"כ מצאתי שכ"כ בחידושי הרא"ה לברכות בהאי סוגיא:.