שולחן ערוך אבן העזר קנו ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנו · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
זה שנאמר בתורה: "ובן אין לו" (דברים כה, ה), אחד הבן ואחד הבת, או זרע הבן או זרע הבת, עד סוף כל הדורות, בין מאשה זו בין מאשה אחרת, אפלו היה לו זרע ממזר או ע" א, הרי זה פוטר את נשיו מן החליצה ומן היבום. אבל בנו מהשפחה או מהנכרית, אינו פוטר אפלו נתגיר או נשתחרר הבן (פ"א מהל' ייבום וחליצה). ויש אומרים דהני מלי בנו משפחה אחרת, אבל בנו משפחתו, פוטר:
מפרשים
(א) זרע ממזר: היינו בחבושי' בבית אסורים יחדיו דאל"כ יש לחוש שמא זנתה עם אחר כמ"ש בסעיף ט' וכ"כ המ' ואגודה:
(ב) בנו מהשפחה: דקי"ל הולד כמותה ולא נקרא זרעו ודעת י"א משפחתו פוטר עיין דין זה ברמב"ם פ"ד ה' נחלות ובפ"י ה"ג ופ"א ה' יבום ובטור חושן המשפט סי' רע"ט ובטור זה סימן ט"ו וקמ"ט ולדעת המחבר עיקר כרמב"ם דס"ל אפילו משפחתו מסתמא בועל לשם זנות לכן כאן ובסימן ט"ו הביא דעת החולקים בלשון וי"א ובחושן המשפט שם פסק נמי כרמב"ם דס"ל לענין ממון ירושה יש לחלק אם הוא בחזקת כשרות אז מוקמין חזקה שלו נגד חזקה שלה שהיא שפחה ונשאר מיגו דיכול ליתן הירושה למי שירצ' כמ"ש רפ"ד ה' נחלו' במגיד באריכות לכן פסק נמי בסימן קמ"ט הבא על אשה דעלמא לא אמרי' דבעיל לשם קידושין, מיהו י"ל דשם בסימן קמ"ט כ"ע מודי' דשם האיסור קל חיישינן שבעיל לשם זנות ועיין ב"ח ודרישה:
אבל בנו משפחתו פוטר זה דעת רב נטרונאי בטור מטעם שאין אדם עושה בעילתו בעילת (זנות) ובודאי שחררה קודם שבא עליה ומסיים הטור שכן גם דעת הרא"ש ויש מקשין ממ"ש הטור ס"ס קמ"ט בשם הרא"ש בבא על אשה דעלמא אין חוששין שמא קדשה מטעם שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"צ ממנו גט ומאי שנא הכא דס"ל דאמת טעם זה וי"ל דשאני זנות דפנויה דאינו אלא מדרבנן משא"כ באיסור שפחה שהוא מן התורה ועוד נ"ל לתרץ דאם באת לחשוש שמא קדשה כי מתירא הוא לעשות עבירה דזנות פנויה והאיך שביק לה לעלמא אחד הזנות ויגרום שתעשה איסור א"א שהרי אינו מגיד כלום שקדשה ואחר ישא אותה וירבה ממזרים ולמה הוא מכחיש ואין נותן לה (גט) משא"כ כאן אם שחררה אין מזה מכשול בלי דעתו שהוא חושב בלבו אם יהיה צורך בדבר לגלות דבר זה אגלה אותו כנלע"ד חילוק נכון:
עוד מביא הטור דעת גאון אחד דמספקא ליה בהאי מלתא ואזלינן ביה לחומרא כו' ולא ירית כו' והקשה בספר בן לב דיש לתמוה דאמרינן בפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלק בנכסי מיתנא כו' הוה ממון המוטל בספק וחולקין וא"כ היה מן הראוי שיאמר הגאון שיחלוקו בין בן השפחה ושאר יורשי המת ההוא ואפשר לומר דכאן מיירי ביש לו בן אחר ודמי לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם דהת' הוה בני יבם יורשי ודאי והספק ספק וא"ס מוציא מידי ודאי אבל כשהספק והיבם באין לחלק בנכסי מיתנא אם זה הספק בן מתנא אין ליבם כלום ולכן חולקים ולפ"ז צריכי' לדחוק בדברי הגאון שעם היות שבתחיל' כתב שאם אין לו זרע אלא בן כו' כאן (בסיפ') לענין ממונא מיירי שיש לו בנים אחרים אלא דקשה לשנא דאמר אבל איהו גופיה לא מצי מזבני לי' ירתי אם אית' דמיירי ביש לו בנים הל"ל לא מצי מזבני בניו עכ"ל ובדדישה הביא זה ולא תירץ כלום כתב עוד שם כהג"ה תירוץ אחר עיין בסי' קס"ג ומו"ח ז"ל דחק לישב דספק דהכא שאני שאינו ספק אלא לגאון הזה ע"כ אין כאן דין ספק ואין בזה ישוכ דהא עכ"פ לדברי הגאון יש ספק למה לא דימה הגאון לההוא דהחולץ ואני אומר דאשתמיטתי' סוגיא שלימה להרב בן לב ואחרי אותן שרוצין ליישב הקושיא דאית' בפ"ק דכתובות במשנה הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחו מקח טעות ר"ג אומר נאמנת ר' יהושע אומר אינה נאמנת ומפרשינן במסקנא טעמייהו דטעם דר"ג כיון דיש לה חזקת הגוף דהיתה בתולה מעיקר' והיינו בברי ושמא כדאית' שם ור' יהושע אזיל בתר חזקת ממון וקי"ל כר"ג והיינו בברי ושמא דוקא ומשמע התם דבשמ' ושמ' ר"ג מודה דאזלינן בתר חזק' ממון וא"כ מבוא' טעם הגאון בכאן דמספקא ליה אי אמרינן דשחררה או לא ויש כאן חזקה דגופה דהא שפחה היתה מתחלה אלא דאתה בא להוציאה מחזקתה ולומר דשחררה אין ספק זה מוציאה מחזקתה כמו שאין מוצי' מחזק' בתולה (אלא) היכא שאין שם אלא שמא ושמא ה"נ אין הספק דשחרור מוציא מחזקת שפחה שהיתה תחלה מש"ה לא ירית ההוא בן שפחה עם יורשי המת דיורשי המת יש להם חזקה דהיתה שפחה אבל אינהו לא מצי מזבני ליה דהוא יש לו חזקת עצמו שהוא מוחזק בעצמו והוה כמו חזקת ממון דהתם וא"כ אין מקום לקושיות בן לב דשאני בספק ויבם דשם אין שום חזקה ליבם בממון הירושה ולהספק אין שום חזקה לגריעותא דידיה דמשעה שנולד הוה ספק וכיון שאין שום אחד מוחזק חולקין כנלע"ד ברור ונכון בס"ד:
(ב) ממזר: היינו בחבושים בבית האסורים יחדיו דאל"כ יש לחוש שמא זנתה עם אחר ב"ש.