שולחן ערוך אבן העזר קמב יג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמב · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האיש שנתן גט לאשתו, ונכתב ונחתם בפניה, ואמר לה: הרי את שליח להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו שליח ויתנו ליך גט זה ותתגרשי בו, הרי זו נאמנת לומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. וצריכה לאמרו בשעה שהגט יוצא מתחת ידה (טור והרא"ש). והם נוטלים אותו ונותנים לשליח לתנו לה כמאמר הבעל. ואם לא התנה עליה הבעל תנאי זה, והרי הגט יוצא מתחת ידה, אינה צריכה לומר כלום, והרי היא בחזקת מגרשת, ואף על פי שלא נתקימה חתימת ידי העדים; שעדים החתומים על הגט, כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי, כל זמן שאין מערער. ואפילו אמר לה: אל תתגרשי בו אלא בבית דין פלוני, תנאה בעלמא הוא; וכשתבא לאותו בית דין והגט ברשותה, מתגרשת בקבלתה ראשונה, ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
מפרשים
(כג) הרי את שליח להולכה וכו': ואם אמר הרי את ש"ה עד לשם ושם הוי את ש"ק לא הוי גט כלל משום דלא חזרה השליחות לבעל וגרע טפי ממ"ש ריש סימן קמ"א דשם היה ראוי השליח להשיב לבעל את שליחתו בתחלת שליחתו אבל כאן לא היה ראוי מיד להשיב את שליחתו, ואם א"ל שם תעשה את ש"ק אז דומה לחצירו הבא אח"כ ותליא בפלוגתא ריש סימן קמ"א:
(כד) עד ב"ד פלוני: עיין ב"י מ"ש בשם הרשב"ץ אם שולח ע"י א' ליתן הגט לשלוחו אז הראשן לא הוי שליח לגירוש כלל דאינו עושה אלא מעש' קוף ואינו נאמן בדיבורו ב"נ וב"נ אא"כ באומר שהוא יעשה איזה שליח שירצה למסור לו הגט לפ"ז נ"ל גם כשאמר לה שתמסו' לב"ד דוקא אם אמר לה שתמסור לאיז' ב"ד שתרצ' מהני מה שאמ' הב"נ וב"נ אבל אם מייחד הב"ד ואומר לב"ד פלוני תמסו' אז הוא לא נעש' לשליח כלל ולא מהני ב"נ וב"נ מה שהיא תאמר ויש לחלק כיון הבעל לא עשה הב"ד לשלוחו אלא על ידה הוא מצוה:
(כה) וצריכה לאמרו וכו': אף על גב אם אמרה סתם נתגרשתי נאמנת כשהגט בידה כמ"ש במסוך מ"מ כשאומרת שהיא שליח צריכה לאמר ב"נ וב"נ כשאר שליח ואינה נאמנת מכח מיגו כ"כ הר"ן ואם מסרה ליד ש"ה ולא אמרה ב"נ וב"נ לא מהני כי כבר עשתה שליחות שלה כ"כ בת"ה מיהו בתשו' ריב"ש סימן שי"ח כתב בענין אם עשה שליח הראשון שליח אחר יש תקנה שיחזיר הגט ליד שליח הראשון ויעשה אותו בפני ב"ד וכן משמע בסעיף ז' וכמ"ש בש"ס המביא גט ממה"י ולא אמר ב"נ יחזור ויטלנו ממנה מה לי שנתן לידה ומה לי אם נתן ליד השליח, וא"ל שם איירי כשהבעל נותן לו רשות הא הבעל אינו שם דהא תנן המביא גט ממ"י גם רשות של הבעל לא מהני לענין זה, ואיתא בש"ס עוד אוקימתא בסוגיא זו האמר לה הוי ש"ה עד לשם וכי מטי התם שוי' ש"ה וכתבו תוס' דאז אצ"ל ב"נ וב"נ בעת שמסרה הגט ליד השליח אלא בשעה שתקבל הגט מיד השליח והרשב"א והטור חולקים על תוס' וס"ל דצריכה לומר ב"נ בעת שמסרה הגט ליד השליח:
וא"צ לומר בפ"נ זה סברת הרמב"ם פ"ז דבזה עדיפא האשה עצמה מן השליח המביא הגט כיון שהגט דידה והיש חולקים ס"ל דלא עדיפא והוא דעת הראב"ד שמביא ב"י בשם ריב"ש דכיון שהיא בחזקת א"א היאך נתירנ' ולא הבנתי דא"כ אף כי אמרה בפני נכתב כו' מה יועיל אמירת' או אמיר' השליח שהוא קרוב שלה בשלמא להרמב"ם לא ק' מה יועיל אמירת הקרוב דכל שאין הגט בידה עדיין אנו מצריכין אותו לומר כמו בשאר שליח ועכ"פ מהני אמירתו כיון דאי בעי הי' מוסר לה הגט בינו לבינה אבל להראב"ד קשה היאך מועיל להוציא עצמה מחזקת א"א וצ"ע וכתב הר"ן ריש גיטין דקרוב המביא גט נאמן אם אומר בפ"נ ואע"ג דכתב בגט מתנות נכסים ואינו נאמן עליהם מ"מ לענין הגט נאמן:
(י) פלוני: אם שולח ע"י א' ליתן הגט לשלוחו אז הראשון לא הוי שליח לגירושין כלל דאינו עושה אלא מעשה קוף וא"נ בדיבורו בפ"נ ובפ"נ. עב"ש.