שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/כג
שאלה כג:
ראובן ועכו"ם אחד יש להם חנות בשותפו' ורצה ראובן למכו' חלקו לשמעון וא"ל שמעון שהוא חפץ לקנותה אך יש לו איבה עם העכו"ם והוא ירא לקנותה ואז א"ל שמעון שהוא יעשה באופן שגם העכו"ם ימכור חלקו לשמעון ואז נתרצה שמעון לקנות חלק ראובן ונגמר הדין ביניהם בק"ס וכתוב בספר והעד עדים בתנאי שגם העכו"ם ימכור חלקו לשמעון והלך ראובן ודבר עם העכו"ם למכור חלקו ולא עלה בידו ונשאר השטר ביד שמעון אח"כ נתרצה העכו"ם למכור חלקו והלך ראובן אצל יהודה וא"ל שאם ירצה לקנות חלקו וחלק העכו"ם שהרי העכו"ם נתרצה למכו' חלקו לראובן בסך ידוע באופן שהחנות כולה היא עתה שלו ונגמר הענין ביניהם גם בק"ס ונכתב השטר וכשהלך ראובן לגמור המכר עם העכו"ם ולכתוב שטר המכר נמלך העכו"ם ולא רצה למכו' חלקו אחר ימים נתרצה העכו"ם למכו' חלקו וקנאו ראובן ונכתב שטר המכר ובא ראובן אל שמעון וא"ל שהרי החנות היא כולה שלו ואם ירצה לקנותה ונגמר הענין ביניהם ונתן לו שמעון המעות ונכתב שטר המכר בכל חיזוקי סופר ופרע ראובן לעכו"ם סך חצי החנות ועתה שמע יהודה ואומר שהחנות היא שלו שכבר קנאה מראובן ושטר המכר בידו וע"ז נפלו קטטות ומריבות ביניהם. ואני הצעיר נ"ל שהדין עם שמעון בקניה השנית שקנה ממנו לפי שהקניה הראשונה שקנה שמעון אינה כלום לפי שהיתה על תנאי והוא לא היה יכול לקיים התנאי לפי שלא הי' בידו לקיים (ואם) [ואנן] קי"ל שצריך להתנות בדבר שיכול לקיימו וזה לא היה יכול לקיימו לפי שאינו ברשותו וא"כ המכר בטל וגם המכר שמכ' ליהודה אינו כלום לפי שהוא אמר שכבר היא כולה שלו ונמצא שלא היה כן ונתבטל הענין שהרי כשראה ראובן שהלך אל העכו"ם ולא רצה למכו' חלקו חזר אצל יהודה וא"ל שהעכו"ם אינו רוצה למכו' וא"ל יהודה שילך לדרכו ומה יש בידך לעשות א"כ הרי נתבטל המכר ביניהם ומקחו בטל אמנם קניית שמעון האחרונה היא קנייה אמתית שלא נשאר אחריה שום דבר ויורינו האדון דעתו בזה וינחנו בדרך הישרה כי אנו מצפים לתשובתו הרמתה:
תשובה:
החכם המעולה בכתם טהור לא יסולא שלם בחכמה ועיון. ישמרהו אל עליון ויברכהו מציון האח נפשנו כה"ר דוד חיון נר"ו אחר דרישת שלומך ושלום החונים לפניך האירו אל עבר פני פניני דברותיך דברות קדש חצובי להבות אש והיטב חרה לי על מה שקרה לך עם הנער ההוא ומה שהעיז פניו בך ברבים השי"ת ידרוש עלבונך ודום לה' והתחולל לו וידוע תדע שהנגע הזה פשה בכל מקום ובעונות חולל כבוד התור' ואין להשען רק על אבינו שבשמים עם היות כי לבי בל עמי ואני נגוע ומוכה אלהים וספרי אינם אתי נפניתי להפיק רצונך במה שרצית לעמוד על דעתי עם היות שנשענת על קנה רצוץ שתושיה נדחה ממני ומה מידי תקח כדי להשיב מפני הכבוד אציגה נא לפניך מה שתעלה מצודתי אם מעט ואם הרבה.
ראיתי דבריך שדעתם לקיים המכר ביד שמעון בקניי' השני' שקנו וגם אני אודך וכן אנכי עמדי אך מה שכתבת לבטל הקנייה הראשונ' שקנה וגם ביטול קניית יהודה מהטעמים שכתבת לע"ד שלא צדקת ופליאה דעת ממני איך חכם שכמותך תוציא מפיך מלים כאלה ומן הטעם עצמו שרצית לבטל קניית שמעון ראשונה אדרבה משם ראיה לקיים הקניה ההיא הנזכ' ואתה הפכת הקערה על פיה והנה רצית לבטל הקניה ההיא לפי שהתנה בדבר שאין בידו לקיימו לפי שלא הי' חלק העכו"ם ברשותו ובחזקתו. ובמחילה ישמעו אזניך מה שפיך מדבר וקודם כל דבר אכתוב לך מ"ש המ"מ ז"ל בפ"י מאישות בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל בדין המקדש על תנאי וז"ל ודע שיש ללמוד מדינין אלו לדיני ממונות במתנה בהם וכן לכל מקום מעניני התנאים וכן כתבו ז"ל הרי שכתב שאנו למדים מדיני הקדושין לדיני ממונות במשפטי התנאים. והנה מצינו (ב"מ צ"ד ע"א) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שתעשי דבר פלוני אם יש בידה לקיימו אינה מקודשת עד שתעש' הדבר ההוא ואם לא עשתה אותו אינה מקודשת וכן פסק הרמב"ם פ"ו מאישות אבל אם אין בידה לקיימו התנאי בטל והרי היא מיד מקודשת וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם וז"ל וכן אם אמר לה אם תעלה לרקיע הרי את מקודשת לי וכו' הרי התנאי בטל והרי היא מקודשת מיד שהדבר ידוע שא"א לקיימו וכן פסק הטור סימן ל"ח א"כ לפי דבריך שאתה אומר שחלק העכו"ם אשר התנה עליו אין בידו לקיימו לפי שהוא ברשות אחרים משא"כ האמת שאין זה דבר שאין (לו) בידו לקיימו כמו שנוכיח לקמן בס"ד אלא לפי דברך שאתה אומר שדבר זה אין בידו לקיימו א"כ הרי התנאי בטל ואם התנאי בטל א"כ המעשה קיים וקניית חצי החנות של ראובן קיימת מיד שבכל מקום שהתנאי בטל המעשה קיים מיד ואין אנו ממתינים לקיום התנאי והרי זה הפך דבריך מן הקצה אל הקצה.
אבל מה שהיה נראה לקיים המכר הראשון ביד שמעון אע"פ שלא נתקיים התנאי לפי מה שאני מבין מדבריך שלא היה תנאי שלם כמשפטו והוא שלא נכפל התנאי רק התנה עליו שאם העכו"ם ימכור חלקו שיהיה חלקו ג"כ קנוי לו ולא כפל ואמר ואם לא ימכור העכו"ם חלקו שאינו קונה חלק ראובן ונמצא שלא נכפל התנאי וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מאישות וז"ל וכל תנאי שבעולם הן בקדושין הן במכר וממכר צריך להיות בתנאי ד' דברים וכו' ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת ויתקיים המקח או המתנה וכאלו לא התנה כלל. הרי שכתב הרב ז"ל שאם חסר אחד ממשפטי התנאי הרי הוא כאלו לא היה והמקח קיים מיד ואע"פ שיש מי שחולק על הרב וס"ל דלא בעינן אלו הד' דברים אלא בקידושין וגיטין כבר הסכימו גדולי האחרונים לדעת הרב ז"ל כמ"ש המ"מ ומהרי"ק ז"ל סימן ל"ח כתב דעת החולקים והטור כתב שהרא"ש ס"ל כהרמב"ם והכי נקטינן א"כ בנ"ד אם לא נכפל התנאי הרי הוא כאלו לא היה והמכר קיים וג"כ נראה מדבריך שהתנאי היה כלשון התנאי ולא ע"מ שאם אמר ע"מ לא היה צריך לכפול התנאי כמ"ש הרמב"ם ז"ל שכל האומר מעכשו א"צ לכפול התנאי והאומר ע"מ כאומר מעכשו ומדבריך נראה שלא אמר מעכשו ולא ע"מ א"כ נראה פשוט שאין כאן שום תנאי ואילו היה רוצה אחד מהן לחזור במכירת חצי החנות לא היה יכול לחזור והמקח קיים מיד ונמצא שהיה שמעון זוכה בקנייתו ראשונה ומה שמכר ליהודה אח"כ אין בו ממש:
איברא אילו התנאי היה שלם כמשפטו היה נראה מצד אחר לבטל המכר הא' לפי שהוא התנה עמו שלא יקנה חלקו אלא כל זמן שימכור העכו"ם חלקו וכל זמן שלא ימכו' העכו"ם המכר בטל ואע"פ שחלק העכו"ם אינו ברשותו אין זה נקרא דבר שאין בידו לקיימו שיוכל לרצות העכו"ם ברצי כסף עד שימכו' חלקו וא"כ כל זמן שלא קנה חלק העכו"ם גם חלק ראובן אינו קנוי לשמעון כמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל אבל אם התנה עליה שיתן לי פלוני חצרו וכיוצא בזה תנאי קיים שהרי אפשר בידו לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצרו א"כ אילו היה התנאי כפול היה התנאי קיים לפי שהיה בידו לקיימו ויתן ממון רב לעכו"ם עד שימכו' חלקו ומאחר שלא קיים תנאי הי' המכר בטל:
הן אמת שיש כאן מקום עיון במה שנתקיים התנאי אח"כ אחר זמן שמצד אחד נראה לומר שלא נתכוונו שניהם בקיום התנאי אלא בזמן ההוא ולא לאחר זמן שכך א"ל ראובן כשבא למכור חלקו שהוא יעשה באופן שגם העכו"ם ימכור חלקו ר"ל בעת ובעונה ההיא לא שכל זמן שירצה העכו"ם אפילו אחר זמן הרבה והראיה ששמעון פירש לו הטעם שאינו רוצה לקנות חלקו שהוא ירא מהעכו"ם שיש לו איבה עמו הורה בדבריו אלה שרוצה קודם שידע העכו"ם שקנה חלק ראובן יהיה חלק העכו"ם מכור אך אם יהיה חלק ראובן קנוי לו ועדיין לא מכר העכו"ם חלקו ישמע העכו"ם שקנה חלק ראובן ואיפשר שיבא לו איזה הפסד שמזה היה ירא שמעון א"כ נראה ברור שלא נתכיון שמעון לקנות חלק ראובן אלא בעת ההיא שימכור העכו"ם חלקו ולא לאחר זמן ואע"פ שאלו דברים שבלב ולא פירש זה בפי' שיקנה חלק העכו"ם בעת ההיא וקי"ל (קידושין מ"ט ע"ב) דברים שבלב אינן דברים מ"מ אם מוכח מתוך הענין שכך היתה כוונתו לא מיקרי דברים שבלב כמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ב דקדושין וז"ל שמעינן מהכא דבכל מקום שהענין מוכיח מתוכו לאו דברים שבלב נינהו אלא הרי הוא כמו שנאמר בפירוש והביא ראיה מההוא עובדא (ב"ק פ' ע"א) דההיא איתתא שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה וכו' וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא נתכוונה זו אלא לראוי לה וכו' שאשה זו נשבעה סתם ולא פירשה שום דבר ומתוך שמעשי' מוכיחי' עליה שמצד צרת בנה נשבעה אז"ל שלא נתכוונה רק להגון לה מכ"ש בנדון זה שפירש ואמר שאינו רוצה לקנות מפחד העכו"ם א"כ מוכח טובא שדוקא באותו הזמן הוא מתכוין לקנות ולא אחר זמן א"כ מצד זה נראה מאחר שהוא תלה קנייתו במכירת העכו"ם חלקו ולא נתקיים התנאי בעת ההיא אע"פ שנתקיים אחר זמן המכר בטל. ומצד אחר נראה לומר והוא הנכון שכל זמן שלא פי' הזמן רק היה הענין בסתם כל זמן שיתקיים התנאי אפילו אחר זמן המקח מתקיים למפרע וראיה לזה ממ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל בא"הע סי' ל"א וז"ל אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שירצה אבא וכו' ואם א"ל ע"מ שיאמר הן כתב הרמ"ה מתי שיאמר הן מקודשת אפי' אמר לה תחלה לא הילכך לעולם הוי ספק מקודשת עד שימות אביו. וכתב מהרי"ק ז"ל בשם הרב המגיד ז"ל וז"ל ודע שכל התנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם וכן מתבאר בדברי רבינו בפ"ח מגרושין והטעם לכל זה מפני שכל תנאי שהוא במעשה ולא נקבע לו זמן מן הסתם הוא לעולם וכו' וכן כתב בשם הר"ן ז"ל נמצא כל שמתנה על הסתם ולא קבע זמן אפילו לא נתקיים כן לאחר זמן מתקיים המעש' למפרע א"כ בנ"ד ג"כ מאחר שלא נקבע זמן לקיום התנאי כל זמן שימכו' העכו"ם חלקו מתקיים המקח שלקח שמעון ונמצא שמצד זה לא נשאר ליהודה שום זכות במקח לפי שקדם מקח שמעון למקחו אע"פ שלא נתקיים התנאי אלא אחר מקחו ואע"פ שכבר כתבנו בשם הר"ן דכל שמוכיח מקורו הרי זה כמי שמפרש ובנ"ד הוכחנו דלא נתכוון לקנות רק בזמן ההוא הרי ג"כ יש לנו הוכח' אחרת שנראה ממנה שנתכוון לקנות בכל זמן שימכור העכו"ם חלקו והיא תפישת השטר ביד שמעון דאילו לא הוה ס"ל הכי למה יניח השטר קיום בידו אלא דמוכח שעלה בדעתו ואמר אע"פ שלא נתרצה העכו"ם עתה איפשר שלאחר כך יתרצה יתקיים מקחו בידי באופן שמצד אחד נראה שהמקח קיים ומצד אחר נראה שהוא בטל וכל זה אני כותב להתלמד במקום אחר אמנם כאן כבר הוכחנו שאין כאן שום תנאי מאחר שאינו כפול הרי הוא כמו שלא היה ונמצא לכאורה המקח קיים ביד שמעון:
וא"ת הגם שאין כאן שום תנאי וחשבינן כאלו היה המקח בלי שום תנאי והרי כשהלך ראובן אל העכו"ם לקנות חלקו ולא עלה בידו וחזר אצל שמעון והגיד לו הענין ושתק שמעון ולא החזיק בחצי החנות של ראובן נראה שמחל לו שמעון במכירה שמכר לו שאילו היה בדעתו לקיים המקח היה לו לומר שהחצי שלו מכור לו וא"כ מאחר שלא אמר לו דבר נראה שמחל לו הקנין שקנה לו י"ל דאין משם ראיה לפי שנמחול לו הקנין היה צריך לקנות ממנו ואפי' היה אומר לו בפי' שהוא מוחל לו הקנין לא היה מועיל עד שיקנה ממנו בפי' כמ"ש הריב"ש ז"ל סימן תק"י וז"ל הדין עם השוכר שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמור ובכסף הרי הוא שלו לזמן ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור בלבד אפי' בפני עדים כי אם בקנין גמור דשכירות מכירה ליומיה וכו' וכיון שקנה הקרקע בקנין הגמור מעתה הקרקע קנוי לו ואע"פ שלא החזיק בו ואין מועיל הסילוק אלא בקנין גמור. הרי שכ' הרב אפילו א"ל בפני עדים שהוא מוחל לו הקנין והוא נסתלק מן הקרקע אינו מועיל עד שיקנה לו קנין על הסילוק א"כ בנ"ד אפילו היה שמעון מוחל לו המכר בפני עדים לא היה מועיל עד שיקנה בקנין ומה גם שאפי' בדברים לא מחל לו ולא סלק עצמו א"כ לכאורה נראה שהמקח הא' קיים ביד שמעון אמנם כד מעיינן שפיר אשכחן דאין כאן שום מקח כמו שנוכיח לקמן בס"ד:
גם המכר שמכר ראובן ליהודה היה נראה לכאורה שהחצי החנות של ראובן היה קנויה ליהודה אם ירצה ליקח אותה דאילו של עכו"ם נרא' פשוט שאין לו שום זכות בה לפי שמכר דבר שאינו שלו וקי"ל המוכר דבר שאינו ברשותו הוה ליה כמוכר דבר שלא בא לעולם א"כ בחלק העכו"ם אין לו שום זכות אבל בחלק ראובן היה נראה שאם ירצה יהודה בו יש לו בה זכות ואע"ג שלא קנה אלא החנות כולה ועתה שנמצא שאין לו בחלק העכו"ם זכות נמצא שבטל המקח מעיקרא דהוי מקח טעות דדמי למאי דאיתמר בפרק המוכר (ס"ט ע"ב) דאיתא התם קרקע בדיקלי חזינן אי אית בה דיקלי יהיב ליה ואי לאו מקח טעות וכן פסק הרמב"ם ז"ל פכ"ד ממכירה וכן פסק הטור סי' רי"ו ומאחר שהוא מ"ט והלוקח יכול לחזור גם המוכר יכול לחזור בו ונמצא המקח בטל. הא לא דמי אלא לההוא דינא דאיתמר בסמוך (שם) קרקע ודקלים אני מוכר לך אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לאו זבין לה תרי דיקלי ופי' רשב"ם ז"ל זבין לה תרי דיקלי יקנה לצורכו של זה שני דקלי' שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנו' לצורכך. ונ"ל שאינו מחוייב לקנות לו דקלים אלא כדי שיהיה עומד בדיבורו וכן כתב שם הרא"ש ז"ל זבין ליה תרי דיקלי פירוש כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהיה מחוייב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דשב"ל וכל שאין ברשותו מיקרי דבר שלא בא לעולם הרי שפירשו דמאי דקאמר דלזבין ליה תרי דיקלי שלא היה ברשותו הוא מפני שיעמוד בדבור לא מצד חיוב ואע"ג דלא זבין להו המקח קיים אם ירצה הלוקח. וא"כ בנ"ד אי מצי ראובן לקנות חלק העכו"ם כדי לעמוד בדיבורו מה טוב ואם לאו לא מפני זה יתבטל המכר של חלק ראובן. ואפילו להרמב"ם ז"ל שכתב שם האומר לחבירו קרקע ודקלי' אני מוכר לך אפילו לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו אינו לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים וכו' דמשמע מדבריו שאם ירצה המוכר לקיים המקח צריך לקנות שני דקלי' ואם לאו יכול הלוקח לבטל המכר ונמצא לפי דבר' בנ"ד לקיום המקח צריך ראובן לקנות חלק העכו"ם ואם לאו יכול יהודה לבטל המכר זהו שהלוקח בידו לבטל המכר אם לא יקנה ראובן חלק העכו"ם אבל אם יהודה רוצה בחלק ראובן לבדו נראה פשוט לדעת הרב ז"ל שהמכר של חלק ראובן קיים וא"כ אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל אם ירצה יהודה בחלק ראובן לבדו הדין עמו. וגם מה שחז' ראובן וא"ל ליהודה שהעכו"ם נמלך וא"ל יהודה שילך לדרכו ומה בידך לעשות ועל זה גזרת אומר שנתבטל המכר בינו ובין יהודה כבר כתבתי לך לעיל שהדבר שנגמר בק"ס לא יתבטל אלא בקנין וא"כ אין מדברי יהודה ראי' לביטול המכר ואפילו אם נקרע שטר המכר כל שלא נטל קנין על ביטולו הקנין עדיין עומד במקומו שכל דבר הנגמר בק"ס השטר שכותבין אינו אלא לראיה בעלמא שהיה קנין בדבר לפי שלא יוכל המוכר או לוקח להכחיש הקנין אבל כל זמן ששניהם מודים בקנין א"צ שטר דדוקא בקידושין וגיטין בעינן עדים בדבר ואפילו שניהם מודים אינו מועיל אבל כל דבר שנגמר בקנין כל זמן ששניהם מודים בדבר אפילו שלא בפני עדים הקנין קיים א"כ בנ"ד ששניהם מודים שנגמר בענין הקנין סודר אין לו שום בטול עד שיקנה ממנו על ביטולו א"כ מכל מה שכתבנו היתה נראה לכאורה שהקנין הראשון קיים. אבל כפי הדין והאמת אין כאן שום קנין לא לשמעון בקניה ראשונה ולא ליהודה. והטעם לפי שלא נגמר קרקע זה כהלכתו לפי שהקרקע נקנה בג' דרכים בכסף ובשטר ובחזקה כדתנן בפ"ק דקידושין (כ"ו ע"א) נכסי' שיש להם אחריות נקנים בשטר ובכסף ובחזקה. ומצינו דבשלשה קנייני' אלו קניית הכסף עולה על כולנה שאם קנה בכסף במקום שאין כותבין השטר הקרקע נקנה בכסף לבד ואפי' במקום שכותבין השטר אם החזיק בקרקע ולא כתב השטר נקנה הקרקע אך צריך נתינת הכסף עם החזקה נמצא שהכסף צריך להיות עם שאר הקניות אם לא קנה אלא בשטר לבדו אם בשטר שכתב לו שדי מכורה לך שזהו קנין הקרקע בשטר דתנן במתניתין או אם כתב לו שטר קנין שאנו כותבין בזמן הזה במכירת הקרקע דחשיב שטר מכר אע"פ שאינו רק לראיה כמו שכתב הר"ן ומהרי"ק ז"ל בפ"ב ממכירה בכולן צריך קניית הכסף ואם כתב השטר ולא נתן דמים אין כאן מקח ושניהם יכולין לחזור בהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א ממכירה וז"ל כיצד בשטר כתב לו וכו' בד"א במוכר שדהו מפני רעתה אבל בשאר קרקעות אע"פ שהגיע שטר של מכר בידו ואפילו היו בו עדים לא קנה עד שיתן הדמים א"כ בנ"ד מאחר שקנין שמעון הא' לא נתן הדמים אע"פ שנכתב השטר והעד עדים אין כאן שום קנין וג"כ יהודה לא היה נתינת דמים אין כאן מקח וקנין שמעון האחרון נקרא קנין שהיה בכסף ובשטר והוא הוא הקנין האמת. זהו מה שראיתי לכתוב לכ"ת כפי העת והשעה והשי"ת ישיב שבותינו ושבות עמו ישראל. כה דברי המר ונאנח מעפר דל שלמה צרור ס"ט: