שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/ז
שאלה ז:
שאלת עוד וז"ל כי ראיתי נוהגין לטלטל נר שהדליקו בו בשבת ולא ידעתי מנין להם זה כי בגמרא אסרו לטלטלו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל (פכ"ה מה' שבת ה"י) וכן כתב הר"י בעל הטורים ז"ל (סי' רע"ט) אנא אדוני כגודל חסדך האר עיני אם יש להם שום סמך או שום צד היתר לסמוך עליו כי בקשתיהו ולא מצאתיהו עכ"ל: תשובה אמת כי בגמ' דידן ובפוסקי' שזכרת כתבו לאסור וכן נראה לפום ריהטא לאסור בפשיטות דהא נר שהדליקו בו באותה שבת הוא מוקצה מחמת איסור וידוע דאסור לטלטלו ואע"ג דר"ש מתיר לא קי"ל כוותיה אלא במוקצה מחמת מיאוס אבל במוקצה מחמת איסור לא קי"ל כוותיה כדתנן בפרק כירה (מ"ד ע"א) מטלטלין נר חדש וכו' וגרסינן עלה בגמ' (שם) ת"ר מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר"י ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו באותה שבת. ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מנר הדולק בשבת כבתה מותר לטלטלה וכו' וטעמיה דר"ש משום שמא יכבהו בטלטולו ולאחר שכבה מותר לטלטלה דלית ליה לר"ש מוקצה אלא דוקא מוקצה מחמת חסרון כיס כדתנן (שבת קכ"ג ע"ב) כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממיסר הגדול ויתד של מחרישה אבל מוקצה אפי' מחמת איסור מתיר לטלטלה ובהא לא קי"ל כותיה דבפ' מי שהחשיך (קנ"ז ע"א) פליגי רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר אפי' במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש לבד ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת ע"כ. וקי"ל (חולין צ"ג ע"ב) דכל היכא דאיפליגו רב אחא ורבינא הלכ' כדברי המיקל והרי אפי' המיקל קאמר דלית הלכתא כר"ש במוקצה מחמת איסור ונר שהודלקו בו באותה שבת הוא מוקצה מחמת איסור. ועוד טעמא רבה איכא בזה דלא קי"ל כר"ש בנר שהדליקו בו באותה שבת דהא עיקר גדול אצלנו דכל מידי דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וכ"כ הרמב"ם ז"ל דעיקר אצלנו כל מה שהוקצה לבין השמשות ואינו מותר לטלטלו באותה שעה אסור לטלטלו כל השבת והוא אומרם מיגו דאיתקצאי לבין השמשו' איתקצאי לכולא יומא עכ"ל וכדאמרינן (ביצה ל' ע"ב) גבי נוי סוכה מיגו דאיתקצאי וכו' ואינו יכול ליהנות מהם אלא אם כן אמר איני בודל מהם כל בין השמשות ודבר פשוט דתנאי זה לא שייך בנר שהרי בין השמשות בודל הוא ממנו בעל כרחו שהרי הוא דלוק:
ומה שיש רוצים להתיר לטלטלו ע"י מעט לחם שנותנים בו מערב שבת ורוצין לדמות זה למה שאמרו בפ' כירה (מ"ג ע"ב) במת שמניחין עליו ככר או תינוק ומטלטלו. זה טעות גמור שאם לחם זה מועיל למה יתנוהו מערב שבת יתנו אותו אפי' בשבת כמו שנותנים על המת בשבת. וכתוב בפסקי הרא"ש ז"ל וז"ל מכאן אתה למד כי אלו האנשים שנותנים ככר על המנורה שהדליקו בה בשבת ומטלטלין אותה ממקום למקום אינן עושין יפה ע"כ. ובפ' נוטל (קמ"ב ע"ב) מסיק רב אשי דלא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד מפני כבוד הבריות ומפני שאדם בהול על מתו התירו לו. ומה שיש חושבין לתת טעם לנתינת הלחם בנר מערב שבת כדי שיהיה הנר בסיס לדבר המותר כמו שהוא בסיס לדבר האסור שהוא השמן והפתילה והמים שהם מוקצים מחמת איסור וכיון שהוא בסיס לדבר האסור ולדבר המותר מותר לטלטלו כדאיתא בפרק כירה (מ"ז ע"א) ובפ' נוטל (קמ"א ע"ב) גם בזה לא דברו נכונה שלא התירו לטלטל כשהוא בסיס לדבר האסור ולדבר המותר אלא כלי שמלאכתו להיתר אבל כלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לטלטלו ע"י שנעשה בסיס לדבר המותר יותר ממה שהיה דינו אלו לא נעשה בסיס. ואע"פ שמצד זה היתה אפשר שיש לחלק בנר. מ"מ הנה אותו הלחם שנותני' הוא מעט או פירורין ולכל הפחות היה צריך להיות אותו לחם חשוב מן השמן כי כל דבר הנעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר לא הותר לטלטלו אלא א"כ הדבר המותר חשוב יותר מן האסור כדאמרינן התם (פ' כירה שם) גבי מחתה שאם אין האפר שבה מוכן אסור לטלטלה אע"פ שיש שם קורטי לבונה שהם היו מותרין ואפי' היו חשובין לשאר אנשים כל שאינם חשובין לבעל הבית אסור לטלטל וכן מבואר באותה סוגיא שבסוף פ' כירה (שם) ובמקומות אחרים ולכן זה המעט לחם שנותנים בנר אין בו מועיל. ועוד אפי' היו נותנים דבר חשוב אין הדבר ברור להתיר לפי שהשמן שבנר חשוב לו יותר לפי שהוא צריך לו לשעתו ולמצותו כל זמן שהוא דולק וא"כ אפי' לאחר שכבה אסור משום דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות וכו' וכ"כ הריב"ש ז"ל הנה מכל מה שכתבנו לא עלה בידינו טעם להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותה שבת:
ולאחר ההשקפה נראה שיש שני צדדים להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותה שבת לאחר שכבה. הצד הראשון הוא ע"י תנאי מע"ש לטלטלו אחר שיכבה ואע"פ שלא הוזכר זה בגמ' דידן בירושלמי (שבת פ"ג ה"ז) הזכירוהו וכן פסק א"ז הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מדאיתא התם אפי' התנה עליו מותר מה אנן קיימין אי כר"מ אפי' התנה אסור אי כרבי יאודה וכו' אי כר"ש אפי' לא התנה מותר ותירצו כר"ש היא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסר ר"ש אפילו לאחר שכבו דאם התנה עליהם מותר הילכך לדידן דקי"ל דמוקצה מחמת מיאוס שרי בין בנר של חרס בין בנר של מתכת מהני תנאה ע"כ לשון הר"ן ז"ל בפי' ההלכות. ר"ל דבירושלמי פירשו דדבר המוקצה מחמת מיאוס למאן דאסר מוקצה מחמת מיאוס לית ליה תקנת' ע"י תנאי דאין תנאי מועיל לדבר המאוס לעשותו בלתי מוקצה דהא המיאוס שעושה אותו מוקצה לא פקע מיניה בשום אופן אבל המתיר מוקצה מחמת מיאוס ואינו אוסר אלא מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו באותה שבת לאחר שכבה. הנה יש לו היתר על ידי תנאי וא"כ לדידן דשרינן מוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן ולא אסרינן אלא נר שהדליקו באותה שבת ומטעם דאיתקצאי מחמת איסור ההדלקה הנה נפתחו לנו שערי היתר ע"י תנאי מע"ש שלאחר שיכבה יטלטלנו. והטעם בזה דמהני תנאי מע"ש אע"ג דאין יכול לומר שאינו בודל ממנו כל בין השמשות כמו בנוי סוכה משום דנוי סוכה גוף ופירו' עצמן מוקצה ואם חל עליהם איסור' ב"ה תו לא פקע אבל הנר לא הוקצה גופו אלא הוקצה לאורו בעודו דולק מטעם שמא יכבנו וא"כ בין השמשות גופי' לא היה גופו מוקצה אלא נאסר טלטולו מטעם הכיבוי וכיון שכבה איגלאי מילת' דלא היה מוקצה באותה שעה אלא לצורך אורו ולא הוקצה גופו כלל הילכך מהני ביה תנאה. ודע שטלטול זה לא הותר אלא לצורך גופו או לצורך מקומו אבל לצורך עצמו אסור דתנן פ' כל הכלים (קכ"ג ע"ב) [כל הכלים] ניטלים וכו' ואמרי' עלה בגמ' (שם) אמר רבא כלי שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו בין מחמה לצל וכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו אין אבל מחמה לצל לא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ה מהל' שבת וז"ל יש כלי שמלאכתו להיתר וכו' ויש כלי וכו' עד אבל בשביל עצמו של כלי אסור ע"ע. ונתבאר דלצורך גופו הוא לעשות איזה דבר בו שגוף הכלי ראוי לאותו דבר ולצורך מקומו הוא אם הוצרך למקום שהכלי מונח בו לישב שם ולצורך עצמו הוא כדי שלא יגנב או ישבר וא"כ נר זה אע"פ שהתנו עליו הא מלאכתו לאיסור היא ולכן אין לטלטלו אלא לצורך גופו כגון להשקות בו לתרנגולין ודומה לזה או לצורך מקומו אבל לצורך עצמו כדי שלא ישבר וכדומה לזה אסור לטלטלו. הנה ביארנו צד היתר לכלי שהדליקו בו באותה שבת לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו ע"י תנאי מע"ש ע"פ סברת הרמב"ן והר"ן ז"ל וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן דעת הה"מ והריב"ש וא"ז הרשב"ץ ז"ל וכדאי הוא כל אחד מהם לסמוך עליו וכ"ש בהצטרף כולם וכל החושש אחר דבריהם ועדיין לבו נוקפו אין חוששין לו. וכתב א"ז הרמב"ן ז"ל שדעת הראב"ד ז"ל דנרות כלי שמלאכתו להיתר הם שאינו אלא בסיס לשמן ופתילה ואינם עושים שום מלאכה וגם הרב אלפסי אומר דנרות משמשי שבת הן ואין שמלאכתו לאיסור אלא כגון קורנס ורחת שאין להם תשמיש קבוע בשבת ע"כ. ולפי סברא זו אפי' לצורך עצמו של נר שלא ישבר מותר לטלטלו ע"י תנאי. ויש לי ספק בענין זה אם צריך להתנות בכל שבת או אם די להתנות בשבת אחת לכל השנה שיאמר כל נר שאדליק לכל שבת ושבת בשנה זו אני מדליקו על מנת שכשיכבה אטלטלנו בשבת כדאמרי' בנדרי' (כ"ג ע"ב) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יאמר בראש השנה כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים. ואפשר לומר שאפי' לא התנה כלל מאחר שהכל נהגו לטלטל הוי כאלו התנו שע"מ כן הם מדליקין וכן כתבו קצת מפרשים בענין שמיטה דהאידנא דנהגו שלא להשתמט ה"ל כאלו התנה עמו כשהלוהו ע"מ שלא ישמטנו בשביעית וא"כ גם לענין נר של שבת כל המדליק על דעת המנהג הוא מדליק ואפשר שלזה נותנים פירורי לחם לעשות זכר שהמנהג לטלטל. סוף דבר ע"י תנאי בכל שבת הדבר ברור שמותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו וגם המטלטל ע"י תנאי אחד לכל השנה יש לו על מה לסמוך וכן המטלטל ע"י תנאי בכל שבת אפי' לצורך עצמו של כלי יש לו על מה לסמוך:
עוד יש צד אחר להתיר והוא אם הנר עומד במקום שיזוקו בו בני הבית דאז מטלטלין אותו אפי' בלא תנאי דבמקום היזק לא גזור רבנן וכדאמרינן בפ' כירה (מ"ב ע"א) קוץ בר"ה מעבירו פחות פחות מארבע אמות ובכרמלית אפי' טובא והטעם הוא דבמקום היזק לא גזרו חכמי' איסור שבות שהוא הולכת פחות פחות מארבע אמות בר"ה או הולכה בכרמלית אפי' טובא. וא"כ הוא הדין לנר כשהוא עומד במקום שמזיק לבני הבית או לאחרי' שמותר לטלטלו דלאו דוקא משום דרבים ניזוקים בו הוא שהתירו דה"ה אפי' בשביל היזק יחיד ובפ' אין צדין (כ"ח ע"ב) אסיק רבינא דשפוד שצלו בו בשר בי"ט מותר לטלטלו אע"פ שאין בו בשר מידי דהוה קוץ בר"ה וכ"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשו'. ובודאי רוב הנרות שלנו הם עומדים במקום שמזיקים לבני הבית ויש בהם מותר שמנים ופתילות ומים מטונפים שמזיקים הבגדים כשנשפכים עליהם ואפשר לומר שעל זה סמכו לטלטלן ולהסירם ממקומם אע"פ שלא התנו עליהם. והמעיין עוד בזה אפשר לו למצוא צדדים אחרים ומ"מ להעמיד מנהג שכבר נהגו בו הנה במה שכתבנו די. ואל שדי יריק עליכם ברכה עד בלי די משמי מרומים. נאם הכותב בסדר ואל שדי יתן לכם רחמים ושלום.