שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/מב

ענין מב: לתונס לא' מהתלמידי' האל ב"ה יעזרהו על כבוד שמו. בני יקירי ידידי חמודי שמחתי כשמחת בקציר. וכהשיג דיש את בציר. בדבריך הנעימים. רבים ושלימים. והוא ית' יוסף על ימיך ימים. וינחילך נחלת ב' העולמים. שמח לבי אף רוחי בקרבי יגיל אף גילת ורנן באשר שאלת ממני להזכירך מה שפירשתי אני הצעיר שבת אחד במשנת יוסי בן יוחנן אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך וכו' (אבות פ"א מ"ה) ואמרת כי שמעת ממני במשנה זאת פירושים נאים ורצית לזכרם משמי שמה יזכרך אלי"ם לטוב. וישמרך מקטוב. ויפתח לך שערי חכמה. ותשב בניות ברמה. אכי"ר.

דע לך בני י"א כי בקשתי בקונטריסים הכתובים אצלי במה שחדשתי במסכת אבות ומצאתי כתוב בזה הלשון. יוסי ן' יוחנן אמר יהי כו'. לאשר חבירו הטוב שהוא יוסי ן' יועזר אמר בקודם יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו' שזאת אזהרה על שלימות העיון בא זה והאיר נתיב אחריו בשלמות המעשה שהעיקר בו ג"ח. ואולם כדי לקשר דברי שניהם יחד אכתוב כאן מה שכתוב אצלי בהני תרתי מתנייתא אעג"ב דמילתא זוטרתא היא מאי דפרישית בהו. אעפ"כ אין מדרש בלא חדוש וישמע חכם ויוסיף לקח ולשון חכמים תטיב דעת כלומר לשון חכמים בדרשם הדעת לפני העם תיטיב אותו דעת שידרשוהו ותמתיק אותו ותטיבהו לפני השומעי' וגם תהיה מלת תטיב מענין בהיטיבו את הנרות. ויר"ל לשון חכמי' תאיר ותנהיר ותצהיר הדעת אל השומעים. וגם תהיה מלת דעת היא הפועלת לא נפעלת ר"ל לשון חכמים תיטב אותו הדעת שבהם כי כפי דעתם הרחב' תהיה הטבת לשונם ומתיקותה. וכן ג"כ נאמר שפתי חכמים יזרו דעת יר"ל שפתי חכמים אפי' שיהיו דבריהם מן השפה ולחוץ לבד ר"ל בלא עיון והגיון הלב אעפ"כ יזרו דעת כלו' שיעשו שפתותיהם אל הדעת זר זהב סביב ויהיו דבריו לעטרת תפארת בפני השומעים. ואולם הכסילים לבם לא כן ר"ל אע"פ שיהיו דבריהם בעיון ובהשקפת לבם עכ"ז דבריהם יהיו לא כן ר"ל אינם כפי האמת והצדק כי לבם צפון משכל וגם כי יצלול במים אדירים. כלו' ישקיף ויעיין בדברו אפ"ה יעלה חרס בידו. ואתה בני חכם כמלאך אלי"ם וידעתי נאמנה כי לשונך ושפתיך ייטבו דברי אלה אל שומעיהם ויוסיפו בהם לקח. ויעטרו אותם בעטרת תפארת לשון הזהב ואדרת חכמה רמה אשר בלבך ישמח אביך זה ילדך ותגיל יולדתך:

יוסי בן יועזר איש צרידא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם וכו' גרסת א"ז הרשב"ץ היא קבלו ממנו ולא גריס מהם לאשר לא היתה קבלתם אלא מאנטיגנוס איש סוכו שקדם זכרו. וכן יראה מרש"י ז"ל שכך היא גרסתו ממנו ולא מהם יעו"ש בפירושו ז"ל. ולכן שלא לשבש את הנוסחאות שכתוב בהם קבלו מהם ומהם דקאמר היינו תלמיד והרב שקדם זכרם במשנה הקודמת שכן אמרה המשנה אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק ואמר במתני' דידן יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קבלו מהם דהיינו משמעון הצדיק ומאנטיגנוס איש סוכו. ויראה מזה שתחלת קבלתם היתה משמעון הצדיק וסוף קבלתם מאנטיגנוס איש סוכו. ואולי אנטיגנוס ע"ה היה ריש דיברא לשמעון הצדיק וקבלת התלמידים היתה יוצאת ומסתיימא מתרווייהו וראיה לזה באומרו אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק ולא קאמר קבל ממנו כמו שאמר בהני תנאי אחרינא קבלו מהם ש"מ דאנטיגנוס היה תלמיד חבר וריש דיברא לשמעון הצדיק ולכן אמר במתני' דידן קבלו מהם כפי גרסת הספרים:

יוסי בן יועזר אמר יהי ביתך ועד לחכמים וכו'. השלם הזה בא למלאות דברי רבותיו שאמרו (שם מ"ב) העולם עומד על התורה והודיענו הוא איך נעמוד בשלמות על התורה ונהיו זוכים בה זכיה גמורה ואמר שהתורה נקנית בג' דרכים הא' שנרבה בישיבה ר"ל לעשות בית תלמיד מוכן בספרים וסופרים. ב' להתרחק מהגאוה ורום לבב כי התורה נמשלה למים וכו' (תענית ז' ע"א). ונאמר בה לא בשמים היא וכדרשתם ז"ל (עירובין נ"ה ע"א). ג' שיהיה לנו אליה חשק נמרץ וכוסף גדול כי בשלשה אלה נתחתן בתורה ותתקיים בידינו והוא מה שאמר תנא דידן ע"ה אם כנגד להרבות בישיבת בית תלמוד ולהרבות סופרים וספרים אמר יהא ביתך בית ועד לחכמים. ר"ל שיהיה לו בביתו ובחומותיו מקום מיוחד לת"ת לו ולאחרים וירבה בו ספרים ויהיה הוא עצמו רובץ בין המשפטים. באופן שכל איש החושקת נפשו בתורה והיה מדי עוברו יסור שמה כי הנה ימצא שמה מטה ושלחן וכסא ומנורה ומתוך כך יזכה לתורה במה שיהיה חכם למד מכל אדם ומזכה את אחרים וזכותם תלוי בו וכבר דרשו ז"ל (כתובות נ' ע"א) על עושי צדקה בכל עת זה הקונה ספרים ומשאילן לאחרים. וכנגד הב' אמר והוי מתאבק בעפר רגליהם לומר אע"פ שיהיו נועדים אליך עדת אבירים השמר לך ושמור נפשך פן ירום לבבך עליהם ולחשוב שיש לך חשיבות עליהם דאדרבה תשתפל ותתעפר לפני הדום רגליהם והוא אומרו והוי מתאבק בעפר רגליהם:

ואפשר לומר שכוונתו לומר שבעת ראותו אותם ירוץ אליהם ויביאם הביתה וגם אם הם אנשים עניים מרודים מליאים טיט חוצות ורגליהם מליאים אבק וכיוצא בזה תביאם אליך ותהיה אתה וביתך ותשמישי ערסא שלך מתאבקים בעפר רגליהם ואמר זה בדרך גוזמא והלצה לומר שלא יקלו בעיניו מפאת עניים ודלותם וכפי מה שאמרה ילתה אשת רב נחמן בשעת כעסה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי (ברכות נ"א ע"ב):

וגם תהיה הכוונה לומר שלא יעלה האדם הזה על לבבו לומר כי מאחר שיש לו בית ועד ומקום מוכן לת"ת ולהתוועד בו החכמים שאינו צריך לרדוף אחריה' ולבקש עליהם. לז"א והוי מתאבק בעפר רגליהם וכההיא דאמרינן (שם מ"א ע"ב). מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמשונך ר"ל שהוא צריך להלך אחריהם בכל מקום אשר יפנו שמה עד שמרוב הליכתו אחריהם יתעפר באבק רגליהם. וכנגד הג' אמר והוי שותה בצמא את דבריהם לומר שתמיד תקבל באהבה וחבה את דבריהם ותכסף אליהם כלקראת צמא התיו מים אשר המים ההם יהיה קרים על נפשו העייפה:

ואפשר לומר שיר"ל שיהיה הולך אחריהם וכאמור וכאשר יראו ממנו דברים אשר לא כן בעיניהם ויוכיחוהו על פניו שיקבל תוכחתם ותערב לחכו ולא ימאס מוסרם ויקוץ בתוכחתם רק יהיה שותה בצמא את דבריהם כי הצמא למים כפי צמאונו הוא פוער פיו לכל המימות שיהיו גם אם מרים או מלוחים ויערבו לחכו. כן ג"כ יהיה הוא שומע לקול גערתם ויקבל את תוכחתם באהבה ותאבה להטיבו באחריתו:

וגם יש לומר שכוונת התנא השלם הזה בג' חלוקותיו אלה שאמר להורות את בני ישראל שלא יתבטלו מת"ת מפאת ג' טענות. א' לומר היתה לי דמעתי בשביל לחם יומם ולילה וכ"ש אם תלויים בו בנים ובנות. ב' ח"ו מפני גאוה וגודל לבב לומר כי הוא רב ורבי שאינו צריך ללמוד מאחרים. ג' באומרו שכבר מלאו אזניו לשמוע בלימודים היום כמה שנים ואין חדוש במה שישמע מעת' מחדש. כי הנה כנגדו ג' טענות אלו מצאנו לרז"ל מאמר א' לבטל שלשתם בדרך מליצה נמרצה. והוא אז"ל (דברים רבה פ"ד) שמעו והאזינו ואל תגבהו כי ה' דבר שמעו לד"ת והאזינו לד"ת ואל תגבהו עצמכם מד"ת כי ה' דבר והיכן דבר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ד"א שמעו לד"ת והאזינו לד"ת ואל תגבהו עצמכם בד"ת כי ה' דבר והיכן דבר תועבת ה' כל גבה לב. ד"א שמעו לד"ת והאזינו לד"ת ואל תגביהו הטובה מלבוא עליכם כי ה' דבר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו מאי חרב תאכלו פיתא דשערי במילחא גללניתא ע"כ. ע"ה חששו לקושיא הנראית בפסוק שמעו וכו'. כי ה' דבר וכי לא ידענו שדברי הנביא ע"ה הם דבריו ית' וא"כ מהו ההכרח שהוא מכריחם לשמוע ולהאמין דבריו בטענת כי ה' דבר והלא הם בשכבר ידעו כי ה' דבר דבריו ועכ"ז אינם שומעים אליו. וע"כ פירשו ז"ל כי ענין אומרו כי ה' דבר אינו טעם לשמיעה מצד שהם דבריו ית' כנראה מהפסוק. רק הם הכרח לשמיעה מצד העונש ועשו ז"ל ג' חלוקות כנגד ג' טענות הנז"ל. אם כנגד טענת הטורח וההתעסקות לצורך הפרנסה. ואם כנגד טענת הגאוה מפאת שהוא חכם ורב ורבי ואינו ראוי לשמוע ד"ת מזולתו. ואם כנגד טענת שכבר שמע פעמים רבות ומה שישמע היום כבר שמעו ימים רבים אשר עברו. והנה כנגד טענת שאין כבודו בכך לשמוע מהזולת כ"ש אשר הם צעירים ממנו לימים וצעירים אליו בחכמה אמר שמעו לד"ת וכו'. והיכן דבר תועבת ה' כל גבה לב ויהיה לפי זה פי' ואל תגבהו כפשוטו מלשון גובה לב וגבה עינים ובחלוקה זאת גרסי' ואל תגביהו עצמכם בד"ת כך קבלתי מרבותי ז"ל. וכנגד טענת שכבר שמע ד"ת פעמים רבות ולמה לו לטרוח לשמוע עוד בלמודים אמר שמעו לד"ת וכו'. כי ה' דבר והיכן דבר מסיר אזנו משמוע תורה וכו'. שיר"ל שהאיש המסיר אזנו ומגביה עצמו מלשמוע ד"ת בטענת כי כבר שמע פעמי' רבות גם תפלתו הוא שהוא מתפלל בכל יום ויום התפלה עצמו שהתפלל בשכבר תהיה תועבה אליו מדה כנגד מדה באומרו אליו ית' מה לך להתפלל אלי כבר שמעתי את תפלתיך זאת כמה פעמים ולהאי חלוקה גרסי' ואל תגביהו עצמכם מד"ת שיר"ל שלא יגביה עצמו מד"ת שהיה מתעסק בה ימים רבים בטענת שכבר שמע. וכנגד טענת ההתעסקות בצורך הפרנסה אמר שמעו לד"ת וכו'. והיכן דבר אם תאבו ושמעתם וכו'. שיר"ל שאם ישמע לד"ת ויעשה עצמו כחסידים הראשוני' שעשו תורתן קבע וכו'. הוא ית' ימציא לו פרנסתו וזה וזה יתקיים בידו. ואם ח"ו תמאנו ומריתם חרב תאכלו. ופי' מהו חרב זה שיאכלו ואמר שהיא פיתא דשערי וגללניתא דמילחא דזה קשה לגוף כחרבות ויוכרחנו אליו מפאת העניות והדלות ומחוסר כל כי בהניחו ד"ת לסבת ההתעסקות בצרכי הפרנסה זה וזה לא יעלה בידו. ובמסורה ג' יוקח. יוקח נא מעט מים. גם שבי גבור יוקח. ברזל מעפר יוקח. לומר כי ראוי לקבל ד"ת מכל אדם יהיה מי שיהיה כמו המים שהגדול לוקחם מיד הקטן ושואלם אליו ואין לו בזה בושת. וכן אם ישמע ד"ת פעם אחר פעם גם הוא ג"כ השבתו לומר פעם אחר פעם אתה גבור ר"ל תפלתו יקבלנה ממנו ית' ויקחנה מידו. ובשכר למידתו התורה והנחתו עסקי העולם תהיה ברכה שורה במעשה ידיו והעפר יחזור אליו לברזל כי אין מעצור לה' להושיע. וג' אלה המה דברי התנא ע"ה שאנו בדבריו שכנגד ההתעסקות בענייני צרכי הפרנסה אמר יהי ביתך בית ועד לחכמים שיר"ל שתהיה ביתו ועיקר ישיבתו בבית הועד לחכמי' לישב בו שהוא בית המדרש ובה"כ ומעט מזער מהזמן יעשה בו מלאכתו ואין מעצור אליו ית' להושיעו ולהמציא לו פרנסה. וכההיא דאמרינן (ברכות ל"ב ע"ב) חסידי' הראשוני' היו יושבי' ג' שעות קודם תפלה וג' שעות בתפלה וג' שעות אחר התפלה. והקשו ז"ל (שם) וכי מאחר וכו'. מלאכתן אימת נעשית וכו'. ואמרו מתוך שהיה לבם לשמים מלאכתן מתברכת ותורתן משתמרת. וכנגד הגאוה ורום הלבב ח"ו אמר והוי מתאבק בעפר רגליה' וכפי מה שפירשה הרמב"ם ז"ל שיר"ל שיהיה דכא ושפל רוח לפני החכמים שיהיה יושב על הארץ בפני רגלי החכמי' ויתאבק בעפר הנתון בפני רגליה' כי הם שמה ישבו עלי כסאות וקתדראו' והוא יושב ארצה בפני רגליה' וכאמור. וכנגד הטענה לפי ששמע פעמי' רבות וכו'. אמר והוי שותה בצמא את דבריה' לומר שלא תעשה עצמך שבע מדבריה' רק יהיה כאיש אשר הוא צמא למים ר"ל שיהיה לו חולי הצמא כי אם יגיח ירדן אל פיהו לא ירוה מהמים כי אש הצמא הבוערת בקרבו לא תאמר די. וכן ג"כ על זה הדרך יהיה חשקו בד"ת תמיד כל היום וכדרשת' ז"ל על פסוק יום אשר עמדת לפני ה' אלי"ך בחורב. יעו"ש. ועל פסוק אילת אהבים וכו' (עירובין נ"ד ע"ב) ע"כ. ובא אחריו חבירו הטוב למלאת את דבריו:

יוסי בן יוחנן איש ירושלם ואמר יהי ביתך פתוח לרוחה וכו' לאשר חבירו קדם פניו להזכירו בשלמות התורה והעיון וכפי כל הפירושי' בא הוא ע"ה להזכיר ולצוות כל שלמות המעשה כי זה כל האדם עיון ומעשה ואמר יהי ביתך פתוח לרוחה כביתו של אברהם אבינו ע"ה ויר"ל יהיה ביתך פתוח ומוכן להיות כל רעב וצמא ויגע ורפא ידים ימצא בו מנוחה ורוחה והכונה לומר שלא יצטרכו הבאי' אליו להקראות מבעל הבית רק בני אדם מעצמ' יהיו נועדי' מעצמם לבוא שמה למצוא מנוחה ורוחה ופי' הרמב"ם ז"ל ור' עובדי' ז"ל (ידע) ואמר יהיו עניים בני ביתך לומר שכאשר יבואו שמה האכסנאי' למצוא שם רוחה יהיו בני ביתו מלומדי' ממנו להשכיל להיות' נכנעי' לפני אותם האנשי' הבאים שם למצוא רוחה שמה ויהיו המה נחשבי' בעיניה' כעניי' והעניים הבאים יהיו הם כבעלי הבית באופן שיציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא:

וגם יר"ל יהא ביתך פתוח לרוחה יר"ל שכאשר יבוא האורחי' לביתו יהיה הבית פתוח לרוחה ר"ל שתהיה ההוצאה בנדיבות ובעין טובה ובהספקה מרובה ואמר יהיו עניים בני ביתך לומר שאם ירצה לדקדק בהוצאה ולצמצם יהיה זה עם בני ביתו והוא מ"ש ויהיו עניים בני ביתך והוא מבואר:

וגם יר"ל יהי ביתך פתוח לרוחה לומר שביתו יהיה מוכן ומזומן לכל בני העולם למצוא בו רוחה הקרובי' והרחוקי' כאלו היא ביתם ומתוך כך ויהיו עניים בני ביתך כלומר שיבוא שמה בלבם נכון עמם בלי בושה וכל זה באומרם כי הבית ההוא כמו ביתם כפי מה שידעו מנפש בעל הבית הרחבה ועינו הטובה וכפי זה ויהיו עניים בני ביתך נמשך מהקודם לא אזהרה בפני עצמו. ואמר ואל תרבה שיחה עם האשה יר"ל אם אפשר שבתוך הבאים אל הבית באה אשה אחת למצוא רוחה אל תרבה שיחה עמה אפי' בדבר מצוה ר"ל לדבר על לבה כדברי בועז אל רות וכיוצא רק יהיה מקצר ועולה עמה בדברי' האלה ואמר עם האשה בה"א הידיעה ולא קאמר אל תרבה שיחה עם אשה י"ל כי הכונה בזה לומר שהגם שתהיה האשה נודעת בכשרות וצניעות עכ"ז לא ירבה דברים עמה ואמר באשתו אמרו ק"ו באשת חברו המפרשי' ז"ל לא פירשו שזאת הבבא היא דברי רבינו הקדוש ע"ה המחבר המשנה שלאחר כך שכתב דברי התנא ע"ה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה הוסיף הוא ע"ה לומר ולתת טעם לדברי התנא שאמר כך שלא ירבה שיחה עם האשה הבאה אל הבית למצוא רוחה אמר רבינו ע"ה הנה מצאנו לחכמינו ע"ה שהזכירו במקומות רבות שלא להרבות אדם שיחה גם עם אשתו וכפי מה שדרשו ז"ל (חגיגה ה' ע"ב) על פסוק מגיד לאדם מה שיחו וכ"ש באשת חבירו וא"כ טוב הוא התנא מה שהזכיר ואמר אל תרבה שיחה עם האשה ואפי' שתהיה גדולה במעשיה ונודעת כי אשת חיל היא. ונכון הוא שהבבא הזאת היא ג"כ דברי התנא עצמו ע"ה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה שהוסיף לתת טעם לאזהרתו והוא שחז"ל אמרו שלא להרבות שיחה עם אשתו וכ"ש מה שהזהרתיך אני באשת חבירך או אשה אחרת חוץ מאשתך גם שתהיה מה שתהיה. ואמר מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובטל מד"ת וסופו יורש גיהנם. י"ל באומרו מכאן אמרו וכו' דמהיכא ילפי לה מכאן. וגם י"ל ג"כ בענין אלו הג' דברים שאמר מה נשתנו הם ולא זולתם. וי"ל בזה לפי שהוא צוה אותו להיות עניים בני ביתו וכאשר לא יהיה לו במה לפרנסם צריך הוא לפייסם ולדבר על לבם דברי נחומים כמו שאחז"ל (ב"ב ט' ע"ב ע"ש) גדול המפייסו בדברי' יותר מהמפרנסו וא"כ אמר ואל תרבה שיחה עם האש' העניי' הבאה אל ביתך לפייסה כי בזה אתה תהפוך לעצמך הברכה לקללה כי המפייס את העני אמרו שם (שם ע"ש) שהוא מתברך בי"ג ברכות כמו שאמר הכתוב ותפק לרעב נפשך וכו'. ועיקר אותם הברכות הם אלו הג' שהם והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכו' שכל ענייני הברכות הם כלולי' באלו הג' שהם גופיות שכליות נפשיות כי זה כל האדם והברכות האחרי' הם ענפים לאלו הג'. ואמר שהפיוס הזה המרבה לדבר על לב האשה ולפייסה הוא מעבירו על דעת קונו אפשר שיבוא לו ממנו שמצה בקמיו ודופי כי תחת יופי. והנה כנגד ועצמותיך יחליץ שהוא רומז לשמירת הבריאות והגבורה כי אין עושר כבריאות אמר גורם רעה לעצמו לעצמו דוקא. וכנגד והשביע בצחצחות נפשך שהוא רומז ללמוד התורה די שובע נפשו. אמר ובוטל מד"ת כמאמר הכתוב לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע וכו'. וכנגד והיית כגן רוה שהוא רומז לתענוג עולם הבא להתהלך ולטייל עם השכינה בג"ע אמר וסופו יורש גיהנם:

ואפשר לומר כי זכר אלו הג' רעות ולא אחרים דהתנא דבר על דרך לא זו אף זו קתני. כי בתחלה אפשר שמצד ריבוי השיחה עם האשה אפי' בשיחה קלה של הבאי יבואו בני אדם לחשדו והוא נקי אין בידו מאומה מאותו חשד והנה זה גורם רעה לעצמו ר"ל דהוא הוא גרמא בנזקיו ליחשד בדבר של ערוה על לא פשע ולא חטאת. ואם ימשך בענין זה ימים רבים לא זו בלבד להביא עצמו לידי חשד אלא אף בוטל מד"ת כי אפשר שיתפתה לדבריה' ולחלקות אמריה' ויהיה בוטל מד"ת להמשיכו אחר שיחתן של נשים. ולא זו בלבד אלא גם אפשר שיבוא לידי עבירה עמהם וע"כ אמר וסופו יורש גיהנם לומר אחר כל אלה מות אחר החשד ובטל תלמוד תורה סוף סוף יבוא לידי עבירה ויורש גיהנ'. דדייק בלישניה למימר יורש גיהנם ולא קאמר יורד לגיהנם אפשר לומר שבא לרמוז שכל כך יהיה נשקע בעון עד שיהיה מאותם שכתוב בהם ח"ו כי תולעת' לא תמות ואז הו"ל גיהנם ירושה וחלק ונחלה הש"י יצילנו ויצילך אכי"ר. נאם אביך זה ילדך. שלמה דוראן ס"ט: