שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כז
שאלה כז: לוראגלאן לנבון וחכם הר' חיים יצ"ו. וזה לשון שאלתו ראובן היו לו שתי נשים ונל"ע וזרע אין לו משתיהן ויש לו אח ובדין תורתנו הקדושה שאם ירצה האח לייבם אינו מיבם אלא אחת מהם לבד דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד אמרה תורה ולא שתי בתים (יבמות מ"ד ע"א) ואם רצה לחלוץ אינו צריך לחלוץ אלא לאחת מהם ונפטרה חברתה בחליצתה. ובנ"ד הסכי' האח לחלוץ ולא ליב' ויהי כאשר יצא הקול בעיר כי פלו' הסכי' לחלוץ ולא ליבם היו בני אדם אומרי' מי יודע למי מהן יחלוץ והיו מדברי' בענין זה ברצוא ושוב ובכן עבר עליהם החכם השלם כמה"ר יחיא חמו ז"ל ואמר להם דעו לכם שאם יחלוץ לא יחלוץ אלא לפלונית ותפטר חברתה ובהפך אינו יכול לעשות ולאחר ימים מועטים הלך לו החכם השל' לדרכו. ועתה באנו לידי מעשה וכמעט שהאח הנזכר לא רצה לחלוץ אלא לאשה ההיא שאמר החכם הנזכר שלא יחלוץ לה החולץ ואנו עמדנו במבוכה גדולה כי אמרנו ששיחת ת"ח צריכה לימוד שבודאי הוא שלא אמר החכם הנזכר אותם דברי' אלא על פי מוצא הדין כי לא דבר רק הוא לומר חכם כמוהו לפלונית יחלוץ ולפלונית לא יחלוץ ופעם אנו אומרים שמא אמר אותם דברי' באקראי בעלמא לפי מה שידע מאומדן דעת האח ולכן לא רצינו לעשות מעשה עד בוא הדברים לפני אדוננו והוא יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי ממנו תוצאות חיים.
תשובה: חיים וחסד עשית באשר חששת לדברי החכם השלם הנזכר. והנה אני בקראי כתב כ"ת הנעול' הייתי מחריש משתאה לדעת מהות הענין איך הוא ולא מצאתי את מי אשאל ואת מי אנסה להודיעני פרטי העניינים כי ארצכם רחוקה ממנו דאין יוצא ואין בא לארצות האלה ממקומכם כי אם בזמן רחוק רחוק. ומתוך רבוי המחשבות השאני לבי למתני' דתנינן ביבמות (מ"ג ע"ב) ארבע אחין נשואין ד' נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם לייבם את כלם הרשות בידו. מי שהיה נשוי לב' נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה היתה אחת מהן כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה ע"כ ופירושא דמתני' בקנצי מילין. לבבא קמייתא קי"ל דאח אחד יכול לבנות כמה בתים של אחים רבים דהאי דקאמר רחמנא בית אחד ולא ב' בתים היינו באח אחד. ואולם באחים רבים שמתו אח אחד אם אפשר ליה למיקם בסיפוקייהו יכול לבנות אפילו עשרה בתים מעשרה אחים ומאי דקאמרא מתניתן ד' אחין לאו דוקא אלא עצה טובה קמ"ל ד' אין טפי לא כי היכי דנמטיינהו עונה בחדש וכדמפרש לה בגמ' (מ"ד ע"א) ולגבי אמצעיתא הכוונה לומר שאח אחד בונה בית א' ולא ב' בתים מאח אחד דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית א' ולא ב' בתים וכן ג"כ לא חליץ לתרווייהו אלא לאחת מהם שכל שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה והואיל ולא סלקי תרוייהו לייבום בהדי הדדי ה"נ לא סלקי להו תרווייהו לחליצה. ולגבי בתרייתא לומר שאם היה חולץ חולץ לפסולה ר"ל פסולה לכהונה וטעמא דמילתא היא דכהן הדיוט אסור בגרושה או בחלוצ' והפסול' דקאמרה מתני' היינו גרושה ר"ל שהיתה גרושה מאיש אחר קודם שנשאה זה שמת עליה ועל כן היא פסולה לכהונה לעולמים והכשרה דקאמרה מתני' היינו שיוכל הכהן לישאנה שהיא אלמנה לבד ולכן כשחולץ האח יחלוץ לאותה פסולה כלו' לפסולה על הכהונה בשכב' ולא יחלוץ לאותה שהיא כשרה לינשא לכהונה שלא לפסל' בחליצתו וזה משום ועשית הטוב והישר והוא מה שארז"ל בגמ' (שם) כאן שנה רבי וכו' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו דזה נהנה וזה אינו חסר וקי"ל (ב"ק כ"א ע"ב) דכופין על מדת סדום ומש"הכ פסק הרמ"ה ז"ל בפסקיו שכופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר על דברי המזהירין מנדין אותו כדין העובר על דברי חכמים ואם התרו בו למלקות כלו' למכת מרדות מלקין אותו ויעו"ש בטא"ה סימן קס"א במחודשים למהרי"ק ז"ל. ולאחר הדברים האלה בימים מועטים באו אנשים עברים מארצכם ושאלתי את פיהם על ענייני אותם הנשים למי הנה ומה מלאכתן ומה מעשיהן ויענו אותו כפי ענייניהם ובתוך דבריהם אמרו לי כי פלונית מעיקרא היתה נשואה לחנוך וגרש' מתוך מחלוקתו עם בית אביה והמה השיאו אות' לראובן הנז' אשר מת עלי' שהיה בר פלוגתי' דחנוך. ושמחתי שמחה רבה לקול דבריהם ואמרתי שדברי החכם השלם היו אליכם ע"פ הלכה. שמורה וערוכה ומילתיה מילתא יקירתא. והאי דלא אמרה לכו במילתא פסיקתא. לחדודי לכו קא בעי אי מדכריתו הלכתא. דכתבי לה רבנן במתניתא. היוצא נחוץ. וכבר הוא עומד בחוץ. ולכן באו דברינו בקצרה. וגם דשאלתא דא היא ברירא. והוא ית' ירצה שלומכם ושלום כל עמו בית ישראל כאות רצונכם ורצון הנבוך והטרוד בעול הרבים שלמה בכמה"ר צמח זלה"ה: