שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שכא
שאלה שכא:
תלמסאן. שאלת אשה שמת' בחיי בעלה ולה שני בני' מבעלה הא' ונשאת וכ' לה צדאק שתוכל לגבותו מחיי' והכניסה לו נכסים בנדוניתה והשאירה ברשותה נכסי' אחרי' ובעודה ארוסה כתב לה שדין ודברי' אין לו באותם נכסים לא בחיים ולא במות ותקנת המקום הוא שהבעל יורש חצי הנדוניא ונסתפק לך בחצי הצדאק אם יירשנו כמו הנדוני' או יורשיה ירשו אותו והיא צותה מחמת מיתה שבנה הקטן יירשנה אלא שהעדים קרובים הם ובטלה הצואה:
תשובה: מה שראוי לומר בזה לפי שטת השאל' הוא שהבעל הוא יורש חצי נדונייתה לפי התקנה באותם שהכניס' בנדונייתה ובאותם שלא הכניסה בשומא אם התנו עמו בעודה ארוסה שלא יהי' לו זכות בהם ולא ירש אותם כבר בטל זכותו מהם ולא ירשם כלל שאע"פ שלפני התקנ' יירש הכל כדין נכסי מלוג כבר בטל זכותו והאומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זה שומעין לו ויירשו שני בניה הכל בשוה שאין דין בכורה בנכסי האם וכן נרא' דעתך בזה אלא שאם יתברר שאותם נכסי' גנבה אותם מנכסי בעלה והכירו בהם שהי' אביהם מוחזק בהם בחייו יש לבכור דין בכורה בהם וצואתה אפי' נתקיימה בעדי' אין בה כלום. וענין הצדאק אפי' גבתה אותה בחיי' הי' לו דין נכסי מלוג ויירשם הבעל כ"ש אם עדיין לא גבתה אותו שאין מוציאין מיד הבעל כלום ולא דברה התקנה אלא בנדוניא שהם נכסי צאן ברזל אבל בנכסי מלוג לא דברה ונשאר על דין תורה ולא סלק עצמו במה שאמר דין ודברי' אין לי עליך אלא במה שלא הכניסה לו בשומא שהם נכסי מלוג כמו שנז' בשאלה. אבל במה שלא הגיע לידו לא סלק עצמו והצדאק מתנ' הוא והנותן מתנ' לאשתו דקי"ל בפ' חזקת (נ"א ע"ב) דקנתה ואין הבעל אוכל פירו' בין בקרקע בין במטלטלין כתבו הגאוני' ר' שרירא ור' האיי ז"ל בתשו' שאפי' מכרה ונתנה ומתה הבעל יורש אותה וכ"כ הנגיד רב שמואל והרמ"בן ז"ל בחדושיו ור"ת ז"ל בספר הישר ואפי' סלק עצמו מהנכסי' וכ"כ בס' אבן העזר (סי' פ"ה) בשם הרמ"ה ז"ל שאפי' התנה עמה שלא יירשנה יורש' ומה שהאש' גובה צדאק מחיים כשנתחייב לה הבעל בפי' מן הדין הוא וא"צ לבא בזה מדין תנאי שבממון קיים כמו שכתבת מתשובת הריב"ש שלא נתנו טעם זה אלא כשהוא עוקר דין תור' כגון מה שאמרו בירושלמי הלין דכתבין אין מיתת בלא בני תהדר מודלא לבי נשא שהוא עוקר ירושת הבעל ומהני משום שהוא תנאי שבממון וקיים וכגון המקדש את האשה ע"מ שאין לה עליו שאר וכסות אבל הכותב מתנ' או חוב לאשתו שתגבה אפי' בחייו מן הדין גובה אותה שהרי בפירוש נתחייב לה כן ואינו עוקר דין תורה כלל שנצטרך לבא בזה מדין תנאי ממון וקיים וכתבתי לך זה להבין הדברים בדקדוק: