שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רצט
ענין רצט:
דין ראובן נשא אשה ויש לה בת מאישה הראשון והכניסה לו האשה נכסים בנדוניתה. ואחר שנשא הלך למדינת הים ועמדה האם והשיאה בתה והוציאה לה בנדונייתה נכסים שהיו של הבת והוסיפה לה ממה שהכניסה לבעלה שהוא במדינת הים והוציאה עליה גם כן הוצאת סעודת הנשואין ונתנו לה מתנות ביום קציצת הפאות כמשפט הבנות וכל זה עשתה אם מבלי רשות הבעל ובספר כתובת הבת כתוב ודא נדונייתא דאנעלת מבית אמה ועכשו בא הבעל ממדינת הים ומערער בכל מה שעשתה אשתו אם יוכל לתבוע כל מה שנתנה וכל מה שהוציאה אשתו או לא וגם כן הבת הנזכרת הניח לה זקנה אבי אמה נכסים וטוענת האם שלא נתנה היא מה שנתנה לבתה עד שמחלה לה כל ירושת זקנה קודם שנשאת והבת מודה בזה אם הבת נאמנת בזה לחוב לבעל או לא:
מספר כתובתה נלמוד שכתוב בה דהנעלת ליה מבית אמה. וכיון שהבעל הודה שהנכסים שהכניסה לו הם מבית אמה וידוע הוא שאין לאשה הנשואה נכסים אלא או נכסי צאן ברזל והם הנכסים שהכניסה נדוניא לבעלה. או נכסי מלוג והם שאר נכסים שהשאירה לעצמה או שנפלו לה בירושה אחר שנשאת ואם נדונייא זו שהכניסה הבת שהודה הבעל שהם מבית אמה הם נכסי צאן ברזל שהכניסה לבעלה יחזרו לבעל אמה. שאין לאשה זכות בהם בחיי בעלה ואם מכרה או נתנה מכירתה ומתנתה בטלה כמו שהוזכר בגמרא בפ' אלמנה לכ"ג וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכות אישות ובפ' ל' מהלכות מכירה. ואם מה שנתנה לבתה הם נכסי מלוג בודאי שהגוף הוא שלה ואין לבעל בהם אלא הפירות בחיי אשתו ואם תמות בחייו ירש הכל על כן בנדון הזה יצאו מתחת יד הבעל וישאו ויתנו בהם ויאכל בעל האם הפירות בחיי אשתו ואם תמות בחייו ירש הכל ואם ימות הוא בחייה תטול הבת מה שנתנה לה אמה וכיון שהבעל הודה שמבית אמה הכניסה לו נדונייתה אם יש הכחשה ביניהם זאת אומרת נכסי צאן ברזל היו וזאת אומרת לא כי אלא נכסי מלוג היו תשבע האם אם היו נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל. ולענין המתנות שנתנה האם לבתה ביום קציצת הפאות אם הם צאן ברזל או נכסי מלוג הדין שוה למה שנתנה בנדונייתה ויש תוספת זכות לאם כזה שאם תמות בתה חס ושלום יחזור הכל אם הבלאות הם קיימין אפי' לא היתה נשואה כמו שהוא מוכיח בגמרא בפ' נערה שנתפתתה (מ"ז ע"א) דאדעתא דהכי נתנה אותם לה וכן הוא המנהג על פי הדין. ולענין הוצאת הנשואין שעשתה האם שלא ברשות בעלה אין לבעל דין כי אם עם אשתו כדין אשה ששברה כלים. ולפי דעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהלכות אישות היא חייבת ויפחות אותם לה מכתובתה שלא פטרה אלא בשעת עשיית מלאכה מפני התקנה שלא תהיה קטטה ביניהם אבל לפי דעת הראב"ד פטורה היא לפי שהיא שמירה בבעלים שהרי בעלה שכור לה בכל שעה ודברי הרמב"ם ז"ל הם מפורשים בכתובות ירושלמי' בפ' הכותב וכן ראוי להורות. ולענין עזבון זקנה של בת הודאת הבת שלא נתנה לה אמה הנדונייא אלא על מנת שתמחול אותו עזבון אינה כלום לפי שהיא באה לחוב לבעלה אבל יש שבועה על הבעל אם נתנה חמותו נדונייא זו על תנאי זה ותו לא מידי ושלום. וכתב שמעון בכה"ר צמח ז"ל ה"ה: