שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רפו
ענין רפו:
תאזה על ענין הנזכר למעל'. מחנה אלהים זה קהל הקדוש קהל תאזה יגדל שלומכם ועינכם בציון תחזה אני הדל באלפי אשר משמן בשרי ירזה מודיע אני למעלת כבודכם כי הוגד לי ושמעתי הענין אשר אירע במקומכם הנכבד מהאשה שנתיבמה אחר שילדה ושמעתי כי קצת מהתלמידים פקפקו בהיתר זה וגם חכמי הקהל הקדוש אשר בפ"ס גמגמו בדבר וגם קול הברה שמעתי כי אתם ישמרכם האל חששתם לדברי המערערין לולא שהמתיר הוא מתחזק בהיתרו ובשמעי הדברים שנסתי מתני וכתבתי לחכם המורה הזה מה שנ"ל ורבו הדברים ובסוף התוכחות עמד ולא ענה עוד וכמדומה לי ששתיקתו היא הודאה כראוי לכל חכם מודה על האמת וגם אני חושב כי אם הודה על האמת כראוי שכ' למעלתכם הראוי לעשו' להפרישם מאיסור ואע"פ שהחכם המתיר הזה הוא גדול בעיניו ואינו גנאי לו אם יצאה ממנו הורא' בטעות כי גם הסנהדרין טועים בהורא' ואם יש גנאי בדבר אינו אלא אם יעמוד בטעותו להכשיל רבים לתורה ואני היום זקנתי ושבתי וחליתי חולי כבד עד אשר נתייאשו ממני וברחמי שמים ובזכות אבותי וזכות הקהל ותפלתם עמדתי ואיני יודע מה ילד יום ואני ירא מיום הדין ומיום התוכחה אם אוכל להפריש מאיסור ואשתוק כמעט ישאני עושני ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ע"כ אכתוב לפני מעלתכם תורף המעשה אשר הבנתי מתוך הדברי' ואח"כ אכתוב הראיי' שהביא המתיר ואח"כ אכתוב דעתי ובזה יצאתי י"ח הקולר תלוי בצוארכם:
מעשה אירע בתאזה באיש אחד שמת בלא בנים ויש לו אח ונשארה אשתו מעוברת וילדה ודאי בן שמנה ספק בן ט' ונתקיים שלש' ימים והנשים החכמות אמרו שהוא נפל לפי שהיו אזניו דבוקו' וקולו כאוב מארץ ולא הי' יונק יפה אבל החלב יוצא מפיו מכאן ומכאן ולא נתפתחו עיניו והילוד הזה הי' נקבה ועל זה הוצרכו לשאלה אם מותרת לייבם והתירוה להתייבם כדין נפל ודאי ולא בדקו אם נגמרו סימניו בשערו וצפרניו ולפי שהמתי' הביא ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם ז"ל אין אנחנו צריכין לחזור אחר ספרים אחרים לא מהגמרא ולא מדברי הגאונים ז"ל והפוסקים והמפרשי' ז"ל אלא לעיין בראייתו אם היא ראי' או אינה ראי' אם יש ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל לאסור ללכת ע"פ דרכו של המתיר הזה:
הראיה שהביא הוא מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ראשון מהל' המיל' מי שנולד בחדש השביעי לעיבורו אם נולד שלם הרי זה ילד של קיימא ומלין אותו בשבת. ספק בן שבעה ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן שבעה הוא שלם בדין הוא שידחה את השבת אם בן ח' הוא זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל אם הוא בן ח' עכ"ל רבי' ז"ל והמתיר הזה הוציא מזה שכיון שהוא בשר בעלמא א"כ הרי הוא נפל ודאי ותתייבם אמו זהו תורף ראייתו ולא נמלט מהטעות אף לפי ראייתו שאם בדקו אותו ומצאו שנגמרו סימניו בשערו ובצפרניו אפי' הי' בן שמנה ודאי בן קיימא הוא שכן כתב רבי' שם וז"ל מי שנולד בחדש השמיני אם הי' שלם בשערו ובצפרניו הרי זה ילד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהא זהו לשון רבי' ז"ל. וכיון שאם בדקוהו ומצאוהו שלם בשערו וצפרניו אפי' הי' בן ח' ודאי אסורה להתייבם מן התור' עכשו שלא בדקוהו הוי ספיקא דאורייתא ואסור' להתייבם מן הספק ואפי' לפי ראי' זו וכל זה הוא אם ספק בן ז' ספק בן ח' אבל אם הוא ספק בן ח' ספק בן ט' בנדון הזה לא דבר בו הרב ז"ל לענין מיל' מהו דינו והי' נראה מדבריו שדבר ברור הוא שמלין אותו בשבת מק"ו מספק בן ז' ספק בן ח' שהרי רוב נשים לט' ילדן ולא לשמנה וא"כ הרי הוא בחזקת בן קיימא לענין מיל' ולא תתייבם אמו ואפי' בספק בן ז' ספק בן ח' ולא גמרו סימניו הרי הוא בחזקת בן קיימא ומלין אותו בשבת שאם גמרו סימניו אפי' בן ח' מלין אותו בשבת ולא תתייבם אמו וכ"ש ספק בן ח' ספק בן ט' כנדון הזה. וכל זה לפי מ"ש בהל' מילה ולמה הניח המתיר הזה מקום הל' יבום והלך למקום הלכות מילה ללמד דבר מדבר. ועיקר הדין בנדון זה כתבו הרב ז"ל פ"א מהל' יבום וז"ל מי שמת והניח אשתו מעוברת והפילה אחרי מותו הרי זו תתייבם ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפי' מת בשעה שנולד הרי אמו פטור' מן החליצה ומן היבום אבל מדברי סופרי' עד שידע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לט' חדשים גמורי' עכ"ל רבי' ז"ל. והמובן מדבריו הוא שכל שלא נולד מת אפי' מת בשעת שנולד בין נולד לח' בין נולד לט' בין גמרו סימניו בין לא גמרו סימניו הוא בחזקת בן קיימא מן התורה ומותרת לשוק אלא שמדברי סופרים צריכה חליצה ואם נשאת בלא חליצה אם נשאת לישראל חולצת ותשאר עמו ואם הוא כהן שהחליצה אסור' לו תשאר עמו בלא חליצה לפי שכיון שילדה ולד חי הרי הוא בחזקת בן קיימא וכבר כתב ז"ל דין זה ספ"ב מהל' יבום ז"ל כל יבמה שהיא ספק דבריהם אם יש עליה זיקת יבם או אין עליה זיקת יבם כגון יבמה שילד' ולד שלא כלו לו חדשיו ומת בתוך ל' יום שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם כמו שביארנו. אם הלכה ונתקדשה לאחר קודם חליצה יחלוץ לה ותשב עם בעלה. ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחלוצה אין אוסרין עליה על זה אשתו מספק דבריהם זה מפורש שאם ילדה ולד חי אפי' מת מיד בין שיהי' בן ז' או בן ח' או בן ט' בין גמרו סימניו או לא גמרו סימניו מן התור' היא מותרת. לשוק שהוא בחזקת בן קיימא ואם היא מותרת לשוק לא תתייבם ואם נתייבמ' תצא וצריכה גט וחליצה שכן כתב הרב ז"ל פרק ראשון מהל' יבום ז"ל הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה אם הפילה יחזור ויקיים ואם ילדה אפי' מת ביום שנולד הרי זה מוציאה בגט וחולץ לה ואח"כ תהיה מותרת לאחרים ואפי' נשאת קודם שילדה כ"ש אם נשאת אחר שילדה וכיון שנתברר שנשאת באיסור הבנים אסורים לבוא בקהל ושלום. אחר הדברים והאמת האלה הוגד לי ושמעתי שאי אפשר להפרישם מפני שהם גדולי הקהל וחוששי' שלא יבואו לידי שפיכות דמים ע"כ כתבתי שיעשו מה שנזכר בגמרא פ"א מקדושין (י"ב ע"ב) אשתייר מההיא משפחה והוו פרשי מינה רבנן: