שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קסה
שאלה קסה:
עוד שאלת ראובן מת והניח בן ובת והבת היו לה שלשה בנים. והבן ד' בנות והניח ראובן קרקע והחזיק בו שנים רבות בעל הבת. וגם אחריו שלשת בניו ומכרו שלשת הבנים הקרקע לשמעון בערכאותיהן וערערו עליו הבנו' ועשה שמעון הוצאו' לקיים חזקת אבי המוכרים וחזקתם. אח"כ באו לפני דייני ישראל ובטלו מכירת אחים לפי שאין להם דין בנכסי הזקן מכח אמם והחזיקו הבנו' בקרקע זקנם מכח ירושת אביהן. ועתה שואל שמעון הוצאו' שהפסיד לקיים חזקת אבי המוכרים וחזקתם וגם נמצא בשטר המכיר' שהמוכרים קבלו עליהם אחריו' המכיר' והמוכרים כחשו זה. והלוקח טוען כיון שאתם מודים ששטר המכיר' נעשה במצותכם. אף קבלת אחריו' נעשה במצותכם הדין עם מי:
תשובה: מה שנרא' מנוסח השאל' הוא כי שמעון זכה בקרקע שקנה מהשלש' אחים כיון שאביהם המוריש החזיק בקרקע שנים רבו'. וגם החזיקו מכח ירושת אביהם והי' הדין נותן שיעמוד הקרקע בחזקתו מתור' חזקה כדאיתא בפ' חזקת (מ"א ע"א) לפי שהבא בירושה אינו צריך טענה דב"ד טוענין ליורש כי אביו החזיק בקרקע בתור' קניה ואירכיס ליה שטריה כדאיתא בפרק לא יחפור (כ"ג ע"א) ובפ' חזקת (מ"א ע"א) אבל לפי שבב"ד של ישראל לא דנו כן כמו שנזכר בשאלה ונרא' שהב"ד לא ירד לדין זה אלא בתור' ירושה שאין להם האחין המוכרים ירושה בפני אחיה ולא השגיח כלל לענין חזקה ומ"מ אין כח ביד ב"ד לבטל דין שדן ב"ד אם לא שיודה הב"ד שהוא טועה אם הוא קיים ואם אינו קיים ישאר הדבר על דינו דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי כדאיתא בפ' יש נוחלין (קל"ח ע"ב) וכן אמרו (שם ק"ל ע"ב) כי אתי לקמייכו פסקא דדינא דלא מסתבר לכו לא מקרע תקרעוניה וכו' כדאיתא התם. ואחר שכן הוא וגם השאל' לא באה על זה אלא הפסד ההוצאו' הנה אע"פ שהמוכר שדה שאינה שלו. אין ללוקח טענה על המוכר אלא בדמי המקח ובשבח שהשביח הקרקע מחמת הוצאה כדאיתא בפ"ק דמציעא (י"ד ע"ב) אבל בשאר נזקין אינו חייב אפילו למאן דדאין דינא דגרמי משום דלא ברי הזיקיה. ובזה הלכו' מרובו' דלא מחייב מדינא דגרמי אלא היכא דברי היזקיה אבל בנדון הזה כיון שמתחלה לא תבעוהו בדיני ישראל ובדיני האומו' שתבעוהו הפסיד ממון כדי לקיים דינו אע"פ שאח"כ תבעוהו בדיני ישראל חייבים לשלם לו הוצאותיו מדין מזיק. דהאי ברי היזקן שכיון שתבעוהו בערכאותיהם. דבר ידוע הוא שהוא יוציא הוצאות להעמיד קרקעו בידו בדיניהן והדיינין שהחזירו הקרקע כדינינו למוכרים הי' להם לחייבם בהוצאה ואעפ"י שלא עשו כן דין הלוקח קיים על המוכרים. והלוקח נאמן במה שהוצי' שהרי יודעים שהוציא ואינם יודעים כמה ודמי לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע דמשלם ויטול התובע בשבועה אם לא הוציא יותר מהנהוג והראוי לפי מה שיראו מנהיגי הקהל ישצ"ו. ואע"פ שהמחוייב שבוע' ואינו יכול לישבע נוטל הלה בלא שבועה מכל מקום אינו יוצא מידי חרם סתם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכו' טוען ונטען ובתקנת נגזל באשו אמרו בפ' הכונס (ס"ד ע"א) שהניזק נשבע במאי דאורחיה לאנוחי התם כמו שכתב רי"ף ז"ל שם: