שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קנח
שאלה קנח:
תנס:
שאלת ראובן נתקוטט עם חברו שמעון ומתוך. קטטותם אמר לו שמעון אתה בועל גויות ואני אעשה עליך שטר בערכאותיהם בכך עד שירגמו אותך באבנים ואלך אל השופט ואומר לו שאתה אומר כי כל השטרות שעושים עדי ישמעאל הם שקר וכן הוא חותם עליהם בשקר ורצה לילך להגיד לו לולי שהחזירוהו היהודים ועדין הוא מאיים במסירות ואם ראובן הוא תלמיד ומנדה שמעון לכבודו אם נדוייו נדוי:
תשובה: דבר ידוע הוא כי המוחזק במסירות שהוא חייב מיתה מדין רודף ואפי' אמר אלך ואמסור הותר דמו כמו שנז' במסכת ברכות פרק הרואה (נ"ח ע"א) וכן בפ' הנזקין באגדה (נ"ו ע"א) גבי קמצא ובר קמצא דבעו למקטליה וכן בפרק הגוזל בתרא בבבא קמא (קי"ז ע"א) מדכתיב בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתא מכמר מה התוא הזה כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו כך ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם אין מרחמין עליו ומלבד זה כבר ידעתם כי מנהגם של ישראל הוא לנדות ולהחרים המסורות בחרם קדמון המסודר מהראשונים ז"ל אמנם יש בזה שני דינים האחד במי שהוחזק במסירה לאבד ממונם של ישראל שנים ושלשה פעמים וזה מותר להרגו ולמסרו ביד אומות העולם והוא מן המורידין ולא ממעלין כמו שנזכר בפרק אין מעמידין (כ"ו ע"ב) והשני האומר אלך ואמסור וזה אין מותר להרגו אלא אחר התראה ואם התרוהו ולא חזר הורגין אותו ואפילו מפני הממון הקל כי ההוא דהוה מחוי תבואה דחבריה ואמר לה רב כהנא לא תחוי ואמר מחוינא ומחוינא ושמטי' רב כהנא לקועיה וקטליה כדאי' בפרק הגוזל בתרא (שם) על כן הראוי לצבור בענין זה הוא להתרות בזה שהוציא אלו המסירות מפיו שמא דרך כעס אמרן ושוגג הי' ואע"פ שקשה הדבר ללמד זכות בדברים אלו ואם אחר שהתרו בו ישוב לכסלה חייבין הצבור לפרסמו שהוא מנודה ולהבדל ממנו וכל מי שאינו נוהג נדוי עובר על דברי חכמים וכל ישראל יש להם חלק בזה כי אם לא תגדרו פרצה זו כאשר עשה לזה יעשה לכל אחד מכם ותגבירו ידי המסורות על הטובים החלושי כח ואם אלו הדברים יצאו מתוך מריבה שביניהם על ענינים אחרים יגשו אל המשפט והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע ויאמרו לו זקני העדה ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. וענין תלמיד שנדה לכבודו לא נאמר על כיוצא בזה שזו עבירה היא וכבוד שמים הוא: