שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קנד
שאלה קנד:
תנס. שאלת מי שלקח מהצבור עזר יין ואח"כ מכרו יחידי' יין ואינם רוצים לפרוע העזר כי טוענים חומץ הי' ואין זה בכלל המכר:
תשובה: דע כי בפ' המוכר פירות (צ"ו ע"א) נחלקו בזה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי ריחיה חלא וטעמיה חמרא אי הוי חלא או חמרא והרי"ף ז"ל פסק פ' ערבי פסחים כר' יוחנן דאמרי' דהוי חמרא ואע"ג דריב"ל פליג עליה וקי"ל כרי"בל לגבי ר"י משום דרביה הוא כדמוכח בפ' בני העיר (כ"ז ע"א ע"ש) ובפ' בתרא דקדושין (פ' ע"ב ע"ש) הכא קי"ל כר"י משום דרבא ואביי פליגי בהא מילתא בפ' בתרא דע"ז (ס"ו ע"ב) וקים לי' רבא כר"י וקי"ל כרבא לגבי אביי. ומ"מ זהו לענין קדוש אבל לענין יין נסך הי' מחמיר ר"ת ז"ל שלא לשתותו עם העכו"ם עד אחר שנים עשר חדש וכן הרמב"ן ז"ל משום פרצא ואם היה תוסס ע"ב קרקע הי' מתירו הרשב"א ז"ל אפי' תוך שני' עשר חדש. ולענין השאלה הזא' במי שמכר לחבירו מרתף של יין שאם הוא יין הנמכר בחנות אינו יכול לטעון לא אקבל אלא יין טוב והנדון הזה ג"כ אם היין הזה הי' נמכר בחנות לשם יין לא לשם חומץ חייבין לפרוע לו העזר כדין יין ואם זה אומר חומץ גמור הי' וזה אומר יין הי' יביא ראי' שיין הי' ויטול או ישבע הנתבע שחומץ הי' ויפטר. ואם נסתפק הדבר אם הי' יין או חומץ המוציא מחבירו עליו הראיה ופטור הנתבע בשבועה שאינו יודע אם הי' יין: