שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/לד
ענין לד:
עוד על הענין הנזכר למעל':
כתבת כי יש מי שטועה בדברי הגאון ז"ל שכ' שאם הי' גובה המקוה ורחבו כך כך שהוא כשר שהכשירוהו לטבול בו אע"פ שלא יתכסה בו האדם וזו טעות גדולה היא שהרי אמרו בספרא פרשת וינזרו מקדשי בני ישראל יכול לטבול אבר אבר ת"ל כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולו כאחת אף רחיצתו כולו כא' ולא בא הגאון לו' אלא דלאו דוקא אמה על אמה ברום ג"א אלא אפילו אמה על ג' אמות ברום אמה או אמה וחצי על אמתיים ברום אמה כשר לטבול בו אדם קטן שלא הוזכר שיעור זה אלא לו' ששיעור המים בשעת גמר טבילה צריך שיהי' בהם מ' סאה שהיא שיעור אדם בינוני שהוא אמה על אמה ברום ג"א ואם תשתנה הצורה הזאת אין קפידא בדבר אבל צריך שיהיה בו בשעת גמר טבילה מ' סאה שהרי מוסכם הוא בכמה מקומות מהתלמוד במ' סאה טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו טובל כדאי' בראשון מר"ה (י"ג ע"א) ובפ' הנושא בכתובות (ק"ד ע"א) ובמנחות בפ' המנחות והנסכים (ק"ג ע"ב) ובמכות פ"ק והקרטוב הוא אחת משמונה בשמינית בלוג שהוא פחות מעשירית ביצה. והרמב"ם ז"ל כ' בהלכות מקואות שהוא משקל דינר וזה לפמ"ש בה' ערובין (פ"א הי"ב) שמשקל רביעית הוא י"ז דינר ומחצה בקירוב. והשמינית לפ"ז הוא ח' דינר וג' רבעי דינר ושמינית השמינית שהוא קורטוב הוא דינר בקירוב ואם יחסר שיעור זה המועט ממ' סאה לא עלתה לו טבילה וכן צריך שיתכסה כולו במי' בשעת טבילה אפילו שערה א' מראשו יוצאה מהמים היא מעכבת טבילתו. ולכן הצריכו הראשונים ז"ל להעמיד אשה על אשה הטובלת כדי שלא יצאו שערות ראשה חוץ למים וכן נהוג. ואפי במעיין שהוא מטהר בכל שהוא היה או' ר"י בעל התוס' ז"ל שצריך מ' סאה לאדם כשיעור גופו של אדם בינוני ואפילו לאדם קטן והביא ראי' מפ' חומר בקדש (כ"ב ע"א) דאמרי' התם והא ארעא חלחולי מחלחלא ובעי' מ' סאה ואין זה אלא כמעין דבמקוה ארעא לאו חלחולי מחלחלא. אלא שהראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ט ממקואות ה"ח) כתבו דבמעיין לא בעי' מ' סאה אלא שיבוא כולו במים ובז' של מקוואות (מ"ז) שנינו מקוה שמימיו מרודדין פי' שהוא רחב הרבה ויש במים שיעור מקוה אבל אין הטובל בהן מתכסה כל גופו לפי שהן מרודדי' ומתפשטין. כובש אפילו חבילי עצים ואפי' חבילי קנים פי' לפי שאינן כלים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל ומ"ש חבילי עצים ה"ה אבנים אלא רבותא קמ"ל דאפילו בחבילי עצים ש"ד אע"פ שהמים נכנסין לתוך העצים הוו מחוברין והמקוה כשר. והנה המקוה שהיה בבית המקדש בגג בית הפרוה לא הי' רומו כי אם ג' אמות כמו שנזכר בפ' אמר לה' הממונה (ל"א ע"א) ולא היה רחבו כי אם אמה כמ"ש בפ' ע"פ (ק"ט ע"ב) וא"כ איך הי' טובל בו כהן גדול ביום הכיפורים והלא כשהיה נכנס בו יצאו המים ואין טבילה בפחות ממ' סאה אבל המים היו יורדין בו מעין עיטם. ושנינו בפ"ה דמקואות מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה לפי שאין מי הבריכה מחוברין למעיין ולפיכך הרי הוא כמקוה וצריך מ' סאה אבל אם לא הפסיקו הטובל בבריכה א"צ מ' סאה שדינה כמעיין ומעין מטהר בכל שהוא כמ"ש בפ"א ממקואות (מ"ז) וכן הוא בת"כ. ומ"מ צריך שיבוא כולו במים ע"כ היה בו אמה על אמה ברום שלש אמות. עוד כתבת כי יש מי שאומר שאם העוקה היא קטנה וכשהטובל נכנס בה המים יוצאין לחוץ כיון שהם מחוברין למים שבפני' הרי הוא כאלו המקוה גדול שהמים נתפחין למעלה והוי חיבור אלו הן דבריו והשבת עליו שלא אמרו כן אלא בשיש עוקה קטנה בסמוך למקוה והמים מחוברין שהטובל בעוקה כאלו טובל במקוה שהמים הם מחוברים זה אמת הוא. אבל ארחיב לך הביאור לסלק מעליך כל אלו הספיקות. שנינו במקואו' (פ"ו מ"ג) ג' מקואו' בזה כ' ובזה כ' ובזה כ' מים שאובין וירדו וטבלו ונתערבו המקואו' טהורים והטובלין טהורין. עוד שנינו שם (מ"ז) והביאו בפ"ק דיבמו' (ט"ו ע"א) ובפ' בתרא דחגיגה (כ"א ע"ב) עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעובייה ובחללה כשתי אצבעו' חוזרות למקומם. עוד שנינו שם (מ"ט) כותל שבין ב' מקואו' שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהי' במקוה אחד כשפופרת הנוד. עוד שנינו שם (מ"ה) השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובין כשפופר' הנאד. ושק וקופה מטבילין בהם כמה שהם מפני שהמים מעורבין. וכן בפרק חומר בקדש (כ"ב ע"א) מוכיח שטובלין בכלי שבתוך המקוה אם הוא כשפופר' הנאד נקוב. עוד שנינו שם (מ"א) עוקת המערה אין מטבילין בה אא"כ היתה נקובה כשפופר' הנאד מכל אלו המקומו' נרא' שאין מקואו' מתערבין בפחו' משפופר' הנוד ור"ת הקש' שהרי נרא' בהרב' מקומו' דבפחו' משפופר' הנוד הוי חבור שהרי שנינו (שם מ"ח) מטהרין את המקואו' העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפי' כשערה ודיו. וכן במס' טהרות (פ"ח מ"ט) שנינו הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור ומייתו לה בגמרא בפ"ק דגיטין (ט"ז ע"א) ובפ' בתרא דע"ז (ע"ב ע"א) ומשמע דטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור ולא בעינן כשפופר' הנאד. וכן בפ' חומר בקדש וכן במסכ' פרה מוכח דבקליפ' השום הוי חיבור וחלק בזה ר"ש ז"ל דכשהמים מתערבין דרך נקב או דרך פרצה של מעלה שיעור המים כשיעור הפרצה בין לכשפופרת הנוד בין לקליפת השום בין לר"יהו בין לרבנן. וכי פליגי במים צפין מלמעל' מן הכותל בלא פרצ' דרבנן בעו כקליפת השום ולרי"הו סגי בטופח להטפיח. ולענין הנדון שלפנינו זולת החיבור יש ענין אחר והוא ענין הזחילה שאין טובל במקוה זוחל. ואם כותלי החדר שבו הוא עוקת המקוה הם סמוכו' למקוה ושהמים הם צפים בשעת טביל' ויוצאין חוץ לעוקה הם עומדין באשבורן והכותלים מעכבין זחילתם בלי ספק שהמקוה כשר והטובלים טהורי' והרי הוא כעוקה קטנה בתוך מקוה גדול שהטובל בתוך העוק' ויוצאין המים לתוך המקוה הגדול שהטוב' בו הוא טהור כאלו לא הית' שם עוקה שאפי' כלי שהוא בתוך המקוה וניקב כשפופר' הנוד הטובל בו הוא כשר כיון שיש שיעור מקוה בשעת גמר טבילה שאם יחסרו המים בשעת גמר טביל' לא עלת' לו טביל' ולא פליגי רבנן ורי"הו בפ' אין דורשין (י"ט ע"א) במקוה מצומצם וירדו שנים וטבלו זה אחר זה דרבנן אמרו דראשון טהור ושני לא עלת' לו טביל' לפי שחסרו המים בעלייתו של ראשון ורי"הו פליג ואמר שאם רגליו של א' במים שהשני ג"כ טהור משום דאמרי' גוד אחית וכאלו המים שבגוף הראשון ירדו למקוה דרך רגליו והוו חיבור אבל אם אין רגליו של א' במים אפי' ר"יהו מודה שהשני לא עלתה לו טביל' שהרי חסרו המים בטבילתו של א' ואף ר"יהו מודה דמטומא' לטהר' לא אמרי' גוד אחית. והעול' מזה לענין הנדון הוא שאם כשירד הטובל לטבול ונתפחו המים ויצאו לחוץ וכותלי החדר עכבוהו מזחילת המי' שהטובל עלתה לו טביל' אע"פ שלא נשאר בתוך המקוה מ' סאה כיון שיש מ' סאה בין במה שבתוך המקוה ומה שיצא לחוץ. אבל אם המים הצפים למעל' מכותלי המקוה אין כותלי החדר מעכבין זחילתן בשעת טביל' בזה לא עלת' טביל' דמי מקוה אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן וזהו ששנינו במקואו' (פ"ה מ"ה) נוטפין שעשאן זוחלין סומך ואפי' מקל ואפי' קנה אפי' זב אפי' זבה יורד וטובל דרי"הו ור' יוסי או' כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' ר"ש ז"ל נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין זוחלין אסור לטבול בו דכיון שמי המקוה ננערו והתחילו לצאת הרי הוא טובל במקוה זוחל אפי' ישאר במקוה מ' סאה אחר שיצאו הזוחלין. מ"מ השתא מיהא הוא טובל גם במים העליונים שהן זוחלין זה פי' ר' שמשון ז"ל. והרשב"א ז"ל בשער המים הארוך שלו כ' דבעודנו זוחל לא יטבול שנעשו המים זוחלין ואין המים הנוטפין מטהרין אלא באשבורן ולא משום שלא יחסרו המים מארבעים סאה קאמר אלא אפי' היו שם מ' סאה ואפי' כמה לפי שנעשו כולן זוחלין וכדקתני נוטפין שעשאן זוחלין דאלמא טעמא משום זחילה הוא עכ"ל ואע"פ שהרא"ש ז"ל סובר שאין זה אלא כשלא נשאר במקוה מ' סאה אבל אם נשאר במקו' מ' סאה טובלין בו אע"פ שהוא זוחל וגם הרמב"ם ז"ל יש לו פ"א במשנה זו וכן הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש אבל מי יכניס ראשו בין הרים גדולים להקל באיסורי תור' ובחיוב כרת במה שהראשונים ז"ל החמירו ובמה שאפשר לתקן לצאת ידי כל הספיקות וכל זה הוא אפי' נשאר במקוה מ' סאה אחר טביל' אבל אם לא נשארו במקו' מ' סאה הכל מודים שלא עלתה לו טביל' ואין המים הצפין משלימין למ' סאה אפי' הן מחוברין כיון שאין להם בחוץ כותלים מעכבין אותם מלזחול שאין חיבור כזה משלים למקוה. ובמס' מקואות (פ"ד מ"ה) שנינו והביאוה בפ"ק דיבמו' (ט"ו ע"א) מעשה בשוקת יהוא שהית' בירושלים וכל טהרו' שבירושלים נעשית על גבה ושלחו ב"ש והרחיבוה ובפ' ע"פ (ק"ט ע"ב) כשהוקש' להם בגמ' היאך היו מטבילין השלחן שהי' אמה רחבו במקו' שאינו אלא אמה והיו סוברים לו' דשל פרקים הוה ודחו שאם א"א להטבילו במקוה של אמה על אמה היו מטבילין אותו בים שעש' שלמה שהי' מחזיק ק"ן מקואו' כמו שנזכר בראשון מעירובין (י"ד ע"ב) הרי שלצאת ידי כל הדחקין היו מתקנין ומרחיבין ומחזרין אחר מקואו' רחבין ואתם ג"כ לצאת ידי כל הספיקו' הרחיבו המקו' ותצאו מכל עסק ושטנה אל רחובו' וירחיב ה' לכם ופריתם בארץ ותאמרו מצאנו מים חיים הם למוצאיהם: