שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רפה
ענין רפה:
עוד לו על הענין הנזכר למעלה בנאמנו' האב לומר גדול' היא.
זאת קטנה היא בפנינו שאין לה סימנין ואפי' באה לכלל שנים כיון שאין לה סימנין.
בחזקת קטנה היא.
והאב אפילו לנדרין ולערכין שהוא נאמן לומר בתי זאת גדולה היא דוקא כשיש לה סימנין שאלו לא העיד שהיא גדולה בשנים הוה אמרי' שומא בעלמא נינהו וכשיש לה שערו' מהמני' לי' לומר בת י"ב שנים שאם אין לה סימנין ואפי' עדים מעידי' שהיא גדולה לא מהימנין להו כ"ש האב דהא לחליצה בעי בדיקה.
וכן כתבו הראשונים ז"ל זה בפירוש.
ולענין אם האב הוא נאמן אם יש לה סימנין לומר גדולה היא.
ולענין גיטין וקדושין וחליצה ויבום דחד טעמא נינהו בלא ספק אינו נאמן.
שלא האמינתו תורה אלא לאוסרה מדכתי' את בתי נתתי לאיש הזה.
אבל לענין שנותיה להחזיקה בגדולה אינו נאמן אלא לנדרים ודכותיהו משום דע"א נאמן באיסורים וכן כתבו המפרשי' ז"ל אבל באישו' בעי' שני עדים כשרים.
דילפי' דבר דבר מממון לכל דבר שבערוה וזה בכלל מכות ועונשין המוזכר בגמ' (קידושין ס"ד ע"א).
הוא שאם הוא נאמן לו' גדולה היא.
אם זינתה הרי היא נהרגת על ידו.
וכן הוא דעתן של ראשונים ז"ל והאחרונים.
ולא נתן דבר זה ליכתב אלא כדי לסלק טעות זה מהטועין אכתוב מה שכתוב בספר אהע"ז בהלכו' חליצה ז"ל כ' הרמב"ם ז"ל אין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים ולא ע"פ נשים אלא ע"פ שני עדים כשרים להעיד.
ובספר התרומה כ' אם אין השנים ידועו' אלא ע"פ האב כגון שבאו ממקום אחר ואין מכירין אותן אין נאמן להחזיקו גדול.
אבל במקום שהוא דר והוחזק בעיני השכנים שלא ע"פ האב או בא לכלל שנים סגי להחזיקו בגדול אם הביא שתי שערו'.
ולא חיישי' שמא עדין לא בא לכלל שנים.
ואפי' בלא חזקת שנים אם יש להם רבוי שערו' או שהן ארוכו' חזקה שבאו לכלל שנים.
וע"ז סומכין שא"צ לבדוק על הגומו'.
ע"כ שם.
וכן כ' בעל התרומ' בשם רבינו יצחק בעל התוספו' ז"ל.
ולענין התנצלו' ה"ר שם טוב נר"ו על שלא נמסר הגט ביד האב שם אפי' לדע' התוספו' היה ראוי לעשו' כן לאפוקיה נפשיה מפלוגתא שכיון שהאב הי' אומר שמבת י"ב עד בת י"ג היתה ואפי' היה נאמן בדבריו חשש קטנו' יש בדבר שאם לא הביאה שתי שערו' הרי היא קטנה.
ואפילו הביאה שתי שערו' כיון שבשנת י"ב היתה עדיין ולא נודע אם עברו עליה עדיין ששה חדשים עדיין היא נערה וא"כ בין נערה בין קטנה להדיא מתגרש' ע"י אביה.
ואלו עשה כן היתה מגורש' גמורה.
כיון שנמצאת קטנה.
ואם שמא יאמר לא אבל היינו חוששין שהביאה שתי שערו' אחר שנכנסה לשנת י"ב ואחר שהביאה שתי שערו' עברו עליה ששה חדשים והרי היא בוגרת וזה דבר רחוק הוא.
לפי שדברי האב שאמר שמי"ב עד י"ג היתה ומ"מ איפשר הוא לצאת ידי אותו ספק אחר שהי' נמסר הנט ביד האב היה אפשר לשלחו ולמסרו בידה.
ואיפשר לעשו' כן שכל גט שלא נמסר כהלכה יש תקנה בדבר ליטלו ולחזור ולמסרו כהלכה כדאמר בפ"ק דגיטין (ה' ע"ב) ומייתי לה בפ' המגרש (פ"ו ע"א) כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וכן בפר' המגרש (פ"ג ע"א) שנינו כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ותנן נמי התם (פ"ו ע"ב) שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו.
וכ' בעל העטור ז"ל דמיהא שמעי' בספק נערה בספק בוגרת נותן גט לאביה ואח"כ נותן לה ומגורשת ואע"פ שאין דבריו מדוקדקים שהרי נערה יש לה יד ומה צורך יש לאביה.
וכן השיג עליו בעל הטורים.
מ"מ נלמוד ממנו לספק בוגרת ספק קטנה בנדון הזה.
ובנדון הזה ג"כ לחוש לכל הספקו' הי' ראוי למסור הגט ביד האב מספק נערה ספק קטנה לצאת ידי כל הדעו'.
ולצאת ידי ספק בוגרת היה יכול לעשו' תקנה ליטלו מיד האב ולשלחו ביד שליח אל האשה אם היא בוגרת ולמסרו לה.
ודבר זה היה מתוקן ודרכן של תלמידי חכמים הוא הבורחים מלהכניס ראשיהם בין הרים גדולים: