שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רפב
שאלה רפב:
תלמסאן:
שאלת ראובן יש לו חצר אחת שוה חמשים זהובים ועליו כתובת אשה ממאה זהובים ומשכן חצרו בכ"ה זהובי' ונסתלקה אשתו משעבוד כתובתה לבעל המשכונה ואח"כ הקדיש שני בתים לספר תורה ומת ובאו לו לגבו' כתובתה האשה וחובו בעל המשכונ' וההקדש איך תהיה גבייתם:
תשובה: האשה קודמת לכל בכתובתה אלא שמכחה יגבה בעל המשכונ' חובו והשאר תטלנו האשה בכתובתה ויפסיד ההקדש והכי תנן בהדיא בפ' שום היתומים (כ"ג ע"א) המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה כשהוא מגרשה ידירנה הנאה וכתבה הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מהל' אישו' ואף ע"ג דאמרי' (כתובו' נ"ט ע"ב) הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד לא בכל הקדש אמרי' אלא בהקדש שהוא קדוש קדוש' הגוף כמקדיש בהמ' תמימה למזבח שהיא גופה חל עליה ההקדש אבל הקדש בדק הבית שהוא קדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד. כן כ' בעל הערוך ז"ל בערך קדש. וכן כתוב בספר ח"מ בסי' קי"ד וכן כ' רש"י (גטין מ' ב') והסכימו עמו האחרוני' ז"ל. ובפ' גט פשוט (קע"ד ע"ב) ובפ' שבועת הדיינין (מ"ב ע"ב) ובפ' שום היתומים (כ"ג ע"א) אמרו שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מאה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ולא אמרינן דליפקע הקדש שעבודו של אותו פלוני. והמתחסד בזה וחושב לו זכו' להפקיע זכו' הדיוט מפני זכות הקדש טועה הוא. דהא קי"ל דקשה גזלו של הדיוט יותר משל הקדש כדאי' בפ' הספינה (פ"ח ע"ב). ומיהו אם האשה סלקה שעבודה מההקדש כמו שעשתה מבעל המשכונ' יטול ההקדש מה שהקדיש והשאר לאש':