שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רלח
תנס לר' דוד הכהן שולאל יצ"ו:
שאלה רלח: שאלת ראובן ושמעון היו שותפי' בסחורו' כל אחד מהם במקום אחד ולא התנו ביניהם שימכרו באשראי וראובן מכר באשראי וכששמע שמעון התרה בו שלא יעשה כן ושאם יעשה כן ויפסיד שההפסד יהי' עליו כלו ולא לאמצע וכששמע ראובן התראתו השתדל לגבות חובות שעשה וגבה אותם בריוח אל האמצע ולפי שראה שהריוח לאמצע הוסיף למכור באשראי כאשר בתחילה לימים פגעו זה בזה ובאו לחשבון בפני סוחרי' ולא יכלו לגמור הענין כי ראו החשבונו' מבולבלים בספיקו' הרבה וכשראה שמעון כך הלך לראובן ואמר לו גנאי הוא לנו שיכנסו אנשים זרים בינותינו נבא לביה"כנ וישבע כל אחד ממנו להראו' החשבון באמונה בלי שום מרמה ותראה לי מה שבידך מממון השותפו' ומה שחייבין לך ומה שאתה חייב ולפי מה שנראה בחשבון הוא הדבר אשר יהיה בינינו וכן עשו נשבעו שניהם זה לזה והתחיל ראובן להראו' חשבונו מה שחייבין לו ומה שחייב וכשרא' שמעון חשבונו של ראובן. אמר לו לפי זה החשבון נשאר ברשותך כך וכך וכששמע ראובן כן האמין לקולו לפי שנשבע לו וכתב לו בכתב ידו שהוא חייב לו כל אותו סך שאמר לו שמעון. למחרתו שם אל לבו ראובן איך איפשר שישאר ברשותו כל אותו סך שאמר לו שמעון וכשעיין בחשבונו מצא שאפילו מחצית אותו סך אין ברשותו וכי הוא מוטעה במה שהעיד על עצמו בכתב ידו תיכף הלך לשמעון ואמר לו מוטעה אני בהודאתי. אמר לו שמעון נחזור לחשבון אמנם לא יכלו לחזור לחשבון לפי שחדשו ביניהם שיתוף אחר ויצא שמעון למקום אחר לעסוק בסחורה בשותפותם ועכשו חזרו לבית החשבון מזה השתוף האחרון וגלגל שמעון על ראובן כל מה שכתוב בכתב ידו מהשותפו' ונפל הספק ביניהם. אם יוכל ראובן לטעון שהודאתו היא בטעות אם לא ויראה שגם בחובות האבודים נפל הספק ביניהם:
תשובה: יראה כי אין לשמעון טענה בענין החובו' לפי שכיון שנשבעו לחשב באמונה ועל אותה שבועה הראה לו ראובן חובו' ושמעון אמר לו כי נשאר ברשותו אותו סך שכתב לו ראובן הרי סבר וקבל שהחובו' יהיו לאמצע ואינו יכול לחזור בו שהרי נתרצה כיון שקבל ממנו כתב ידו ודבר זה פשוט הוא ושרש דבר זה הוא שבמחילת ממון אין צריכין קנין אלא בדברים בעלמא כדמוכח בפ"ק דקידושין (ט"ז ע"א וע"ש בתוס' ד"ה והרב). ולענין מה שטוען טעיתי בהודאתי נאמן הוא כשיברר טעותו ויבואו פעם אחרת לבית החשבון וכן נראה ממה שכ' הרי"ף ז"ל בפ"ק דגיטין וכן כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל כדבריו וכל שכן בנדון זה שהוא פקדון דקי"ל המפקיד את חבירו בשטר נאמן לומ' החזרתי מיגו דאי בעי למימר נאנסו דאפי' בחוב נאמן לומר בכתב ידו פרעתי כדעת הגאונים ז"ל. וכיון דנאמן לומר נאנסו או פרעתי נאמן לומר טעיתי בחשבון וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכ' בפ"ק דגיטין בספר הזכות שכן דעת הגאונים ז"ל אע"פ שבתוס' חולקין שאין כאן דין מיגו ומ"מ מודים שאם יברר טעותו שאין הודאתו מחייבתו ויחזרו לחשבונם השני שותפים ואין כתב ידו מעכבו מלטעון טענותיו כיון שהוא מודה בו אלא שטוען טעיתי ואמר כן לשמעון תיכף כפי מה שנזכר בשאלה: