שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קעד
מסתגנים לר' מכלוף ן' חנין:
שאלה קעד: שאלת ראובן קנה צרור א' מעפרו' זהב מערבי אחד והראהו לצורף אומן אחד ואמר לו ראה אם הוא זהב מזוקק או אם יש בו זיוף. ואם הוא מזוקק אתן לך חצי הריוח בשכרך. ראהו האומן ואמר לו נראה לי שהוא זהב מזוקק ואין בו זיוף והכרתי זה מתוך כבדותו וסמך עליו הלוקח וקנאו בחזקת שהוא זהב מזוקק והתיכו ונמצא נחשת. מהו שיתחייב האומן כדין אומן הנוטל שכר שסומך עליו הלוקח כי כן כ' הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מה' שכירו' בענין מראה דינר לשולחני ואמר לו שהוא טוב ונמצא רע שהוא חייב לשלם אם הוא מומחה ונוטל שכר וסומך עליו הלוקח כי נר' שהנדון דומה לזה:
תשובה: האומן פטור הוא שאין חיוב על אומן אלא כשהוא נוטל שכר ומה שנראה מלשון השאל' שאתם דנין זה כאומן שנוטל שכר מפני שהוא נוטל מחצית הריוח טעו' הוא בידכם שאם אין שם ריוח אינו נוטל שכר וכשהוא נוטל שכר הרי יש שם ריוח ואינו מתחייב אלא כשיש שם הפסד וכשיש שם הפסד אין לו שכר ואינו קרוי שכר לחייבו בתשלומין אלא כשנוטלו אפילו יש שם הפסד ונותנו לו מכיסו בשעה שהוא מראהו לו אבל כשלוקח מניה וביה אין זה שכר. וכענין זה כ' הרמב"ן ז"ל בפ' נשך על ענין מעות של יתומים ואע"פ שהוא סומך עליו אינו מתחייב לשלם שלא הזכירו טענה זו בגמ' אלא למי שאינו אומן שהוא חייב אפילו בחנם וקודם שיתחייב צריך שיאמר לו עלך קא סמיכנ' לפי דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולפי דעת הר"י ז"ל אינו צריך אלא מסתמא הוא מתחייב. אבל אומן בחנם שהוא פטור מפני שהוא סומך עליו אינו מתחייב. והטעם בזה הוא שכיון שהוא אומן מה הי' לו לעשו' אלא אומר מה שנרא' לו וכי מפני שהוא אומן הוא חייב באחריו' נזקי הבריו' וכשהוא נוטל שכר אינו נוטל שכר אלא על זה שיסמכו עליו ויתחייב באחריותו. וכשהוא הדיוט אפילו אינו נוטל שכר חייב מדינא דגרמי. לפי שלא הי' לו להכניס עצמו במה שאינו יודע ויודע שסומכין עליו. אבל האומן הבקי במלאכה ההיא ושואלים אותו ואמר מה שנראה לו ואינו נוטל שכר אם לא נמצא כדבריו מה פשעו ומה חטאתו וגם זה האומן לפי נסח השאלה כבר גלה דעתו למה הי' סומך לומר כן כי נתאמת אצלו מכבדותו שהוא זהב אמר כל מה שהוא יודע. ואם נמצא נחשת אין עליו דין תשלומין כנ"ל שורת הדין. ואם יש מנהג יעשו כמנהגן וכמ"ש בפ' הגוזל ומאכיל (קט"ז ע"ב) ואל ישנו ממנהג הספנין ורשאין הספנין להתנו' ביניהם וכו': (הג"ה אמ"ה בספר החשן סי' שי"ב כתו' שהטבחים שנוטלין הכרכשאו' מן הכשירו' נקרא שכיר בשכר אע"פ שאין לוקחין מן הטריפו' כיון שאם לא היה טריפה הי' נוטל נמצא זה שכר לפי זה היה נרא' שזה האומן שומר שכר כיון (שלא) [שאלו] הי' טוב היה נוטל שכרו וצריך ישוב בדבר כנ"ל ע"כ):