שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קלט
ענין קלט: ולענין בן משומד שנולד לו מן הישראלית שמת אם אחיו שנולדו ביהדות חייבין להתאבל עליו אם לאו בודאי כשמת בקטנות חייבין להתאבל עליו שהרי לא חטא כלל ואם אביו חטא הוא לא חטא שהרי עדיין לא הוזהר וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו והוא דמי כקטן שנשבה לבין העכו"ם ואפילו נולד מהעכו"ם גמור הולד הולך אחר אמו וכשר הוא ומצוה להחיותו וקרוביו מתאבלין עליו ומיטמאין לו אם הוא בן משומד ובדין הוא שהרי אחיהם הוא ובפרשת טומאת אח כתי' ואם גדל ומחזיק בשמדותו שלא במקום אונס משומד הוא ומשומד אין מתאבלין עליו שאין מתאבלין על שונאיו של מקום ואין מיטמאין לו והכי איתא בספרא ואסור להחיותו ומותר להלות לו (ענין אם מותר להלוות ברבית למשומד) ברבית דבכל הני כתי' אחוה והאי לא מיקרי אחיו והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לזה מדגרסינן בפ' אין מעמידין (כ"ו ע"ב) המינין ומשומדי' מורידין ולא מעלין. א"ל אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המשומד ואת אמרת מורידין אלמא כל מי שמורידין אותו לא מקרי אחיך כלל ובכל הני כתי' אחוה וזה שגדל וידע שיש לו אחי' יהודי' ומתדבק בחקות העכו"ם שלא במקום אונס הרי הוא משומד גמור ומורידין ולא מעלין וכיון דמורידין לא אחוה אית לן בהדיה ואין אנו מצוין להחיותו ולא מטמאין עליו ובספרא ממעט ליה מדכתיב בעמיו בעושה מעשה עמיו ומותר להלותו ברבית וכ"ש שאין מתאבלין עליו אבל קרוביו לובשים לבני' שאבדו שונאיו של מקום ואם הוא מחזיק בדת משה ויהודית בצנעה אינו מן המורידין וחייבין להתאבל עליו שהרי אין לך אונס יותר גדול מזה ואחיך קרינן ביה לכל מילי דאחוה וראיתי לרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ממרים שהוא מקל בבן משומד לדונו כאנוס והדבר צריך הכרע: