שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קג
תנס להיקר רבי מרדכי הכהן יצ"ו:
שאלה קג: שאלתם ראובן נשא רחל בתולה וכתב לה כתוב' על פי דעת ההסכמו' שתקן הרב ר' יצחק ב"ר ששת ז"ל בעיר אל"יגזאייר. ורחל אינה עומדת עם ראובן כדין בנות ישראל הצנועות אלא מקללתו בפניו ומקללת אביו ואמו בקר וערב בפניו וזה היא עושה בשביל שהוא אומר לה שתהא צנועה כבנות ישראל ואל תעלה בגגות ובחלונות ולא תלך למקום שאינו ראוי לה ללכת עמהם משום פריצות הדור והיא עושה ביותר להכעיסו. וכיון שראה ראובן כך רצה לגרשה. ילמדינו רבינו דין ההסכמות מהו חייב לתת לה ומענין הנדוניא והתוספת גם כן דינה כדין ישראל:
תשובה: אם אמת הי' הדבר שזו כל כך היא פרוצה כמו שנזכר בשאלה ומפני שבעלה הוא מזהירה על הצניעות והיא מקללת אביו בפניו. הדין נותן שתצא שלא בכתובה מפני שני דברים מפני שהיא עוברת על דת יהודית. ומפני שהיא מקללת יולדיו בפניו דהכי תנן בהדיא בפ' המדיר (ע"ב ע"א) והיא מפסדת כתובה ותוספת וכל תנאי כתובה דהא קיימא לן דתוספת ככתובה דתנאי כתובה ככתובה דמי כדאי' בפרק אע"פ (נ"ד ע"ב) ואין לה מנדוניתא אלא בלאותיה הקיימין. אבל מה שאבד אין הבעל חייב לשלם כלום דהכי אמרינן בגמ' בהדיא (שם ק"א ע"א) מכל מקום צריכה התראה קודם שתצא שלא בכתובה דהכי אמרינן בסוטה בפרק ארוסה (כ"ה ע"א) דעוברת על דת וחברותיה צריכות התראה ואם אחר ההתראה היא חוזרת לקלקולה מצוה לגרשה כדמוכח בשלהי גיטין (צ' ע"ב) ואין לה לא כחוב' ולא תוספת אלא בלאותיה הקיימין. ומה ששאלתם מענין התוס' שאתם נוהגים כמנהג מקומינו זה דעו כי אני הייתי אחד מהמתקנים אותם התקנות כי הקהל ביררו הרב ר' יצחק ב"ר ששת ז"ל והחכם השלם רבי יצחק בונשתרוק ז"ל ולי אני עמהם. והם אלי שמו פניהם לתקן אותם תקנות אשר הם אצלכם וכל כונתי היתה לקרב הדבר לדין התלמוד ושלא להוציא' כי אם בדבר מועט בענין הירושות או כדי לזכות הבעל ויורשיו. ולענין הנהוג כאן ראיתי שלא להפסיד הבעל ויורשיו ולהעשיר האשה. על כן תקנתי שלא תהיה נגבית התוספת זו לא במיתת הבעל ולא במיתת האשה אלא בגרושין ושיהיו הגרושין ברצונו ושלא ברצונה וזה עשיתי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אבל אם הדין נותן להוציא' בלא כתובה ומצוה לגרשה אינו חייב לפי התקנה הלואי תהא קלה בעיניו להוציאה שלא באנו להחמיר עליו ולחייבו במקום שהוא פטור מדין התלמוד אלא לפטרו במקום שהוא חייב. ובנדון הזה אם הדבר כמו שהוא מוזכר בשאלה יעשו בה התראה ואם חוזרת לקלקלה אחר ההתראה אין לה כלום לא כתובה ולא תוספת ולא נדוניא אלא מה שנשאר מבלאותיה שהביאה מבית אביה לבית בעלה כמו שכתבתי וכל זה מפורש בגמ' ובדברי הפוסקים והמפרשים ז"ל: