שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/עא
ענין עא:
ומה שכתבת שבשביל זה נפל מחלוק' ביניכם כשחל ר"ח אב בשבת שרצה המשלים בספר ראשון לקרו' בספר ב' ענין ר"ח וגערת בו כי אמרת דחד גברא בתרי ספרי לא קרי.
וגם בזה הדין עמד דודאי חד גברא בתרי ספרי אפי' בשני ענינים איכא פגמא כדאי' בפ' בא לו (ע' ע"א) ובפ' אלו נאמרין (מ"א ע"א) ומה שכתבת שמצאתם בה' תפלה בפ' י"ב לא יקרא אדם ענין אחד בשתי תורות ותקעו עצמם בזה הלשון לומר דדוקא ענין אחד לא יקרא אבל שני ענינים קורא אין טעם לחלוק זה מה לי ענין אחד ומה לי שני ענינים שאם בשני ענינים אין לחוש לפגם אף בענין אחד אין לחוש לפגם כיון שהם פרשיו' חלוקו' אלא ודאי בכל ענין יש לחוש לפגם ואין להניח תלמוד ערוך מפני דקדוק לשון הרב ז"ל שהוא לא כתב בפירוש דבשני ענינים יקרא אדם אחד בשתי תורו' אלא שהם רוצים לדקדק כן מלשונו ויותר ראוי הוא שנלמד סתום מלשונו המפורש בתלמוד כי לא בא הרב ז"ל לחלוק על התלמוד.
ושמא טעות הוא שנפל באותם ספרים שכתוב בהם לא יקרא אדם בשתי תורו' ענין אחד וראוי לסמוך על הספרים שאין כתוב בהם ענין אחד.
ואני מצאתי בה' עבודת יום הכפורים שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג בלשון הזה ולמה לא יקרא בספר אחד לפי שאין אחד קורא בשני ספרים משום פגם ראשון עכ"ל והרי זה מבואר בדעתו ז"ל שאין לחלק בין ענין אחד לשני ענינים ואלו היה אפשר לקרות אדם אחד בשני ענינים בשתי תורות היה לנו לקרו' בר"ח טבת ארבעה בשל ר"ח וחוזר הרביעי לקרו' בשל חנוכה כדי שיתקיימו לנו שני הטעמים דר' יצחק נפחא דאמר (מגילה כ"ט ע"ב) תדיר קודם ודר' אבדימי דאמר מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הילכך ד' בר"ח בעי מקרא ואמאי פסקו הלכתא בפ' בני העיר (שם) אין משגיחין בדחנוכה דר"ח עיקר כלומר וקורין ג' בר"ח וחד בדחנוכה והלא היה אפשר לקיים הכל שיקרא הד' בר"ח שהוא גרם לו והיו מקדימין אותו מפני שהוא תדיר וחוזר הד' וקורא בחנוכה.
אלא ודאי חד גברא בתרי ספרי כלל כלל לא קרי אפי' במקום שיש הכרח בדבר כ"ש במקום דליכא הכרח כלל כמנהג מקומכם: