שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ע
שאלה ע:
עוד שאלת על מה שנוהגין במקומכם שבג' שבתות דפורענותא שהם דש"ח המסיים בעצמו הוא המפטיר ואחר שמסיים במקו' משלים חוזר ומברך וקורא במקום מפטיר והוקשה בעיניך זה ודעתך לומר שהיא ברכה לבטלה:
תשובה: כל מה שכתבת בענין זה עולה יפה והמנהג בעצמו הוא מן המתמיהין מה ראו לעשות שינוי בשבתות הללו יותר משאר שבתות וכי יש שינוי בפרשיו' הללו שיעשה בהם שינוי כזה. ובמ' בתרא פ' השותפין (ט"ו ע"א) הוצרכו לתת טעם בשמנה פסוקים שבסוף התור' למה יחיד קורא אותן משא"כ בשאר התורה ואמר הואיל ואשתנו אשתנו כדאיתא התם אבל בפרשיות שאין בהם שינוי משאר פרשיות השנה מאיזה טעם נעשה בהם שינוי ואם מפני שהן משונין בהפטרה שאינה מענין הפרשה כשאר פרשיות השנה א"כ מ"ש דש"ח מנו"ע ארק"ש שבכולם יש בהם זה השינוי שאינן מענין הפרשה. ועוד שזה השינוי היה ראוי לבטל זה המנהג לפי שהפטרה היא לעולם מעין הפרשה שקורא המפטיר ולזה אנו מפטירין בר"ח טבת שחל להיות בשבת בנרות זכריה ואין אנו משגיחין בר"ח אע"ג דקי"ל (זבחים פ"ט ע"א) תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומהאי טעמא מקדימין פ' ר"ח לפ' חנוכה ואפ"ה מפטירין בנרות דזכריה מפני שהיא מענין הפרשה שקרא המפטיר ומטעם זה אנו מפטירין בשבת שיש בה חבור ב' פרשיות בהפטרה של פרשה אחרונה וכיון דבדש"ח אין ההפטרה מענין הפרשה כלל אפילו היה מנהג כל השנה לעשות כן היה ראוי לבטלו בשבתות אלו ולמה יקרא ויכפול מה שאינו מענין ההפטרה והלא יצא ידי קריאת ז' כהסכמת הרי"ף ז"ל דמפטיר עולה למנין ז' ומשום כבוד תורה שקורא המפטיר כבר יצאנו ומה לנו לחזור עוד ולקרות. ודע כי בירו"נדא הם נוהגים כל שבתות השנה לקרות ששה והמפטיר משלים הפרשה ואומרים קדיש וקורין ההפטרה ומנהגם זה הוא מפי הרמב"ן ז"ל:
ואם מפני שהם שבתות של פורענות עשו שינוי זה לקרות המשלים במקום המפטיר והלא אין לך פורענו' גדולה יותר מקללות שבתורת כהנים ואפ"ה אמרי' שאין מפסיקין בהם ויהבינן טעמא בגמרא בפ' בני העיר (ל"א ע"ב) משום מוסר ה' בני אל תמאס וכ"ש בשבתות אלו שאין בפרשה שום זכר פורענו' אלא בהפטרה שהמשלים בכל השנה הי"ל להשלים הפרשה בשבתות הללו ולא היה לו לתת מצות המפטיר אל המשלים ומפסיד שכר ב' ברכות דכל שבת דקי"ל דשכר ברכה עשרה זהובים כדאי' בפ' כיסוי הדם (פ"ז ע"א) ובפ' החובל (צ"א ע"א) וגורם רעה לעצמו שכל מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא הוא מהדברים שמקצרין ימיו של אדם כדאי' בפ' הרואה (נ"ה ע"א):
ולענין הברכה כך היא דעתי כמו שאמרת שהיא ברכה שאינה צריכה. וראיה לדבר מדאמרי' במ' יומא בפ' בא לו (ס"ח ע"ב) ובמ' סוטה בפ' ואלו נאמרין (מ' ע"ב) ובעשור שבחומש הפקודים קורהו על פה והוינן בה (שם ע' ע"א שם מ"א ע"א) וליתי ס"ת וניקרי ביה אר"ש בן לקיש משום ברכה שאינה צריכה ומשמע מהכא שכל מקום שיכול לפטור עצמו בברכה אחת אסור לגרום חיוב ברכות ומכאן למדו התוס' (חולין פ"ז ע"א ד"ה למכסי) שאסור לדבר בין שחיטה לשחיטה אע"פ שדעתו לחזור ולברך שאסור לגרום ברכות במקום שיכול לצאת באחת וכ"ש בנדון הזה שהקריאה האחרונה אינן צריכין לה כלל שכבר יצאו ידי חובתם בקריאה ראשונה וגם אותם פסוקי' כבר קראם וברך עליהם שכשחוזר ומברך עליהם שהם ב' ברכות שאינן צריכות. ומצאתי בתוספתא בפ' בתרא דמגילה דתניא התם אין משיירין בסוף התורה אלא כדי שיקראו שבעה שייר כדי שיקראו ז' וקראו ששה חוזר לתחלת הענין וקורא ז' ע"כ בתוספת'. ואלו היה אפשר לקרות פרשה אחת ב' פעמים למה להם לחזור לתחלת הענין ודי היה להם שהז' יקרא מה שקרא הוא פעם אחרת ולא היה צריך לחזור לתחלת הענין כל הששה שכבר קראו אבל נראה שאין ראוי לקרות פרשה אחת ולשנותה אפי' לצורך להשלמת ז' וכ"ש שלא לצורך כלל. ואע"פ שבחנכת הנשיאים ובמוספי החג אנו קוראים וחוזרים ושונים שאני התם דלא אפשר אלא בהכי ואין דנין אפשר משאי אפשר כדמוכח בתעני' בפ' בג' פרקים (כ"ז ע"ב) דאמרי' התם כל פסוקא דלא פסקיה מרע"ה לא פסקי' ליה ואפ"ה שרי שמואל היכא דלא אפשר. וא"ת מפטיר שבכל שבת יוכיח שהוא חוזר וקורא מה שמשלים קורא שאני התם שכיון שהמפטיר הוא צריך לקרות מפני כבוד התורה ואינו ממנין השבעה עשו בו היכר לקרות מה שכבר קרא המשלים כיון שהוא בספר אחד שאלו בשני ספרים המפטיר קורא פרשה שלא קרא המשלים. אבל במנהג שלכם שאין צורך לקרות מפני כבוד התורה כלל שהרי כבר קרא שביעי למה יחזור ויקרא פעם אחרת אותה פרשה שכבר נקראת וכ"ש פרשה שכבר קרא הוא בעצמו ואע"פ שאפשר באדם אחד לקרות פרשת אחת שני פעמים כגון ב"ה שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא אפי' ז' פעמים כדאי' בתוספתא והביאה הרי"ף ז"ל בפ' בתרא דמגלה ובחנכת הנשיאים ובמוספי החג הרי זה קורא פרשה א' ב' פעמים שאני התם שא"א בענין אחר' אבל היכא דאפשר אין לנו להקרות לאדם אחד פ' א' ב' פעמים:
ודע כי בבואי בכאן ראיתי מנהג משונה שמוסיפין בשבתות ובי"ט אנשים הרבה והרבה פעמים חוזרין לקרות פרשה אחת וגערתי בהם בתוספת ימים טובים ויום כפורים כי אמרתי להם שהפי' הנכון במוסיפין עליהם (מגילה כ"א ע"א) הוא דוקא בשבתות אבל לא ביום הכפורים וימים טובים שא"כ במה יהא ניכר השבת מהם אם יכולין להוסיף בה' כמו בשבתות ושמעו אלי בזה ואינן מוסיפין אפי' בשבת. וגם גערתי בהם על חזרת הפרשה הרב' פעמים שאם רצו להוסיף על הז' הי"ל לחלק הפרשה למנין הקרואים כי מהתוספתא שהזכרתי למעלה נראה שאין לחזור פרשה אחת ב' פעמים אא"כ היה חובת היום באותה פרשה והיא קטנה למנין הקרואים שאנו צריכין לחזור ולכפלה אבל שלא לצורך אין לעשות כן ובזה לא יכולתי לסלקם ממנהגם ביום שמחת התור' (הג"ה אמ"ה היום חזרו ממנהגן למנהגנו בין בשבתות בין בי"ט אבל אנחנו בבית תפלתנו אפי' בשבת אין מנהגנו לקרות אלא ז' ושמעתי כי ה"ר ש"ט פלקון התקין כן במיורקא שגם הם היו מוסיפין בשבת כמנהג אלו הארצות והוא בטל זה המנהג ובלשון הזה שמעתי משמו שאמר כל המוותר על הסכמה זו יתוותרון מעוהי ושמעתי הטעם מפי מורי חמי ה"ר יונה ז"ל שלא התירו להוסיף על הז' אלא בזמן המשנה שהפותח היה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאמצעיים היה קוראים בלא ברכה על כן אם רצו להוסיף מוסיפין ומה בכך אבל האידנא דתקינו רבנן שכל אחד מברך לפניה ולאחריה גזרה משום הנכנסים וגזרה משום היוצאים כדאי' בפרק בתרא דמגלה אין לנו להוסיף בקרואים כדי להוסיף בברכו' שאינן צריכות. וטעם נכון הוא) :