לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/סו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה סו: עוד שאלת הבעל אם יורש את אשתו במקום בן אם לא:

תשובה: דין פשוט הוא שאין לבן כלום בנכסי אמו במקום בעל ואפי' אותו בעל אינו אביו של בן זה משום דירושת הבעל קודמת לירושת בנים ומדין כתובת בנין דכרין תוכל ללמוד זה שאלו היה הבן יורש את אמו במקום בעל לא היה להם לתקן כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו כדאי' בפ' נערה שנתפתתה (נ"ב ע"ב) אלא משום דבעל ירית לה אפי' במקום בניה הוצרכו לתקן שאחר מיתת הבעל ויש לו בנים מאשה אחרת שיירשו הבנים הזכרים כתובת אמם יתר על אחיהם כדאי' התם ואע"ג דבפ' יש נוחלין (קי"א ע"ב) הוה משמע קצת שהבן קודם לבעל גבי הא דבעי למילף ירושת הבעל מדכתי' ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו וכי מנין לו לפנחס שלא הי' לו לאלעזר אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה וירשה ופרכינן וכי תימא דנסיב אלעזר אתתא ומתה וירתה פנחס ת"ש וכו' התם שקלא וטריא היא מדחי דאין הבעל יורש את אשתו ולאו מסקנא היא דהא אסיק (שם קי"ב) הבעל יורש את אשתו ולפום האי דחייתא דאין הבעל יורש את אשתו ודאי בנה היה יורשה כיון שאין בעלה יורשה אבל השתא דקי"ל ירושת הבעל מן התורה אסתלקה לה ירושת יורשיה בחיי בעלה דבערכין פ' אין מקדישין לפני היובל (כ"ה ע"ב) מוכח בהדיא דהבעל יורש את אשתו במקום בנו בבעיא דר' זירא מי מעמיד שדה לאשה בעל שכן יורשה או בן שכן נוטל בראוי כבמוחזק משמע דבמקום בן בעל יורש דאי הא דבעל ירית לה הוא בדליכא בן הוה דחי תלמודא כלום בעל יורשה אלא שלא במקום בן כדדחי התם (שם) כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ודבר פשוט הוא וכ"כ המפרשים ז"ל שהבעל יורש את אשתו אפי' במקום בן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהבעל קוד' לכל אדם בירושתה בפ"א מה' נחלות ובפ' י"ב ובפ' כ"ב מה' אישות ומשמע מלשונו שהוא קודם לכל אפי' לבנה ומי שחלק עליך ואמר דדוקא לשאר יורשין הוא קודם אבל לא לבנה טועה הוא וכן נראה בפי' מלשון הרב ז"ל שהוא כ' בפ"ו מה' נחלות ז"ל בעל שמתה אשתו ואח"כ מת אביה או אחיה או א' מן המורישין אותה אין הבעל יורש אותן אלא יירש אותן זרעה אם היה לה זרע עכ"ל והמובן מזה מלשון הוא דדוקא כשבאה הירושה לאשה לאחר שמתה הוא שיורש אותה זרעה ולא בעלה משום דאין הבעל יורש את אשתו בקבר כדאי' בפ' יש נוחלין (קי"ד ע"ב) וסוף פ' מי שמת (קנ"ט ע"ב) אבל אם מתו מורישיה בחייה הבעל יורש אותן ולא זרעה משום שהוא קודם בירושתה לזרעה וזה ברור. ומ"ש הרב ז"ל דירושת הבעל מדברי סופרים כבר חלקו עליו הראשונים ז"ל דס"ל דירושת הבעל דאוריית' היא ויש להם בזה הרבה ראיות ואין צורך להאריך. אבל לענין שאלתך אין ספק בדבר שאין לבן בנכסי אמו במקום בעלה כלום אלא אם כן יש תקנות בקהל שהאשה שתמות בחיי בעלה והניחה בנים בין מאותו בעל בין מבעל אחר שהבן יירש את אמו כל נכסיה או חלק מנכסיה הכל לפי תנאם שזה תנאי ממון הוא וקיים ואפילו לא הסכימו הקהל עליו יכולים להתנות עליו האשה ובעלה ותנאם קיי' הוא והוא שקנו מידו לאחר שנתארסה קודם שנשאת וכדאי' בפ' הכותב (פ"ג ע"א) וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג מה' אישות ואם הצבור עשו תקנות בזה תקנתם תקנה היא ויכולין להפקיע ירושת הבעל מכח תקנתם אף במה שאין התנאי מועיל כשהתנית היא עמו משום דכח ב"ד יפה להפקיע ממון בתקנתן דהפקר ב"ד הפקר כדאיתא בפ' השולח (ל"ו ע"ב) וביבמות בפ' האשה רבה (ופ"ט ע"ב) ובפ' יש נוחלין (קל"א ע"א) אומרי' על כתובת בנין דכרין תנאי ב"ד שאני וכן נהגו בהרבה מקומו' ומנהגן של ישראל תורה היא אבל במקום שאין שם תקנה כלל וכל כתובותיהן הם ע"פ תקון חכמי ישראל אין הבן יורש את אמו במקום בעלה כלום לא בנכסי צאן ברזל ולא בנכסי מלוג ומ"מ אפילו באותן מקומות שתקנו שיש חלק בירושתה לבנה או לשאר יורשיה אפ"ה הבעל חייב בקבורתה כיון שיש לו חלק בירושתה כנ"ל. ויש לי ראיה בזה בפ' האשה שנפלו לה נכסים (פ"א ע"ב פ"ב ע"א) דאמרי' התם שומרת יבם שמתה יורשי הבעל חייבים בקבורתה ולא יורשי האב אע"פ שחולקין בירושה וכדאי' התם אע"ג דקבורתה תקנו משום ירושתה (שם מ"ז ע"ב) כיון שהוא יורש קצת כתובתה כולה קבורה עליה רמיא. ועוד שכיון שהוא יורש עיקר כתובתה כלה הכי נמי כלה קבורה עליה רמיא והדבר מוכרע הוא ממקומו שהם לא תקנו כלום בקבורתה ומסתמא אוקמוה אדינא דגמרא שהיא על הבעל והמנהג כן הוא: