שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/לד
ענין לד:
השמינית בענין שיעור לחי בפ"ק דעירובין (י"ד ע"ב) שנינו רחבן ועבין כל שהוא ואמרי' בגמ' (שם) מאי כל שהוא תני ר' חייא אפי' כחוט הסרבל ונרא' מדקדוק זה הלשון שחוט הסרבל הוא השיעור היותר פחו' שאפשר להיו' בולט ויש לו היכר שכיון שיש לו היכר קצת סגי וכן נרא' בפ' בהמה המקשה (ע"ו ע"ב) בשיעור צומת הגידין שהזכירו שם זה השיעור ומה שהזכירו (שם ה' ע"א) בליט' בענין לחי הבולט בדפנו של מבוי היינו משום דאע"ג דלמט' שיעורו אפי' כחוט הסרבל למעל' יש לו שיעור גדול עד פחות מד' אמות אבל לא הצריכו לו חכמים בליטה יותר מחוט הסרבל ואם עשאו בולט הרבה גם הוא כשר ובלבד שלא יהי' לו ד' אמות כדאי' התם (שם) ומכאן נר' דסקירה עבה סגיא ובלבד שיהא לה עובי עודף על שטח הכותל שאם לא הי' לה עובי כלל אלא צביעה בכותל לא משמע דליסגי שהצבע אינו מוסיף כלל על גוף הדבר הנצבע שאם הי' בו תוספת הי' חוצץ בטבילה וכבר כתב הרשב"א ז"ל שאינו חוצץ כלל והביא ראיה מדאשכחן טביל' בפרוכת (חולין צ' ע"ב) (אם) [הם] היו צבועות תכלת וארגמן וכו' וכן לענין ידים מצינו שהדיו היבש חוצץ אע"פ שאין לו בליטה גדולה והכא נמי הסיקרא היא בולטת כדיו ע"ג הנייר הויא שפיר בליטה לענין זה ואלו היינו צריכין בליטה יותר גדולה מזו הי' אסור לעשו' לחיים בע"ז ואשרה כדאי' בפ' חלון (פ' ע"ב) וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' שבת דהא מיכתת שיעורא ודאי דלית לי' שיעורא כלל ואיברא שהראב"ד ז"ל השיג עליו בזה מ"מ בעינן שיעורא בגבהן על כן יש מי שסובר שאין עושין לחיים מאשרה דהא בעי שיעורא בגבהן וכתותי מיכתת אבל מ"מ היינו משום גבהן אבל משום רחבן ועביין לא דלא בעי' שיעור מורגש כלל שאפי' תשרף האשרה אי אפשר שלא יהא באפרה כדי לעשו' לחי כחוט הסרבל דקי"ל בתמורה (ל"ד ע"א) כל הנשרפין אפרן מותר ואשרה דאפרה אסור כדאי' התם (שם) הא אפשר להתיר בבטול גופו.
ומדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ע"ז נרא' שאין בליטת דיו וסמנים בליטה ומסתברא דדיו שיהא עביו כרחבו ששני השיעורים שנינו אותם בשוה ומשמע שאין לזה שיעור יותר מזה.
וראיתי בס' מגיד משנ' שתיקן דברי הרמב"ם ז"ל שהתיר לעשו' לחי מאשרה אע"פ שצריך בגבהו עשרה וכתותי מכתת שיעורא שלא נאסר משום כתותי מכתת שיעורא אלא כשצריך שיעור באורך ורחב ובגובה כשופר ולולב אבל בדב' שאין צריך שיעור אלא באורך מותר ולא נאסר משום כתותי מכתת שיעורא ואינן דברים של טעם ומה שכתבתי הוא הנכון דאפי' מיכתת שיעורא א"א שלא ישאר באפרו גובה עשרה דומה למה שאמרו בפרק כסוי הדם (פ"ט ע"א) שמכסין בעפר עיר הנדחת דאי מיכתת שיעורא כל שכן דעדיף טפי לענין כסוי (שם ע"ב) :