שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/כז
שאלה כז:
עוד שאלת יהודי שקנ' עבד עברי אם יוכל למכרו ליהודי בסך ידוע לצמיתות:
תשובה: ידוע הוא שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה דהא קי"ל שאין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאי' בערכין בפ' המקדש שדהו (כ"ט ע"א) ובקידושין פ' האומר (ס"ט ע"א) ובפ' (המקבל) [התקבל] (ס"ה ע"א) והיובלות כבר בטלו משעה שגלו שבט ראובן וגד משום דבעי שיהיו כל יושביה עליה כדכתיב יובל היא לכל יושביה כדאי' בשלהי ערכין (ל"ב ע"ב) ובזמן הזה שאין היובל נוהג מי שירד מנכסיו לא נתנה לו תור' רשות למכור את עצמו שיהא כעבד עברי דקי"ל דגופו קנוי כדאי' בפ"ק דקדושין (ט"ז ע"א) אלא משכיר את עצמו כפועל ואם השכיר את עצמו אע"פ שקרוי עבד אינו קנוי כלל ויכול לחזור בו אפי' בתוך זמנו כדאי' בפרק האומנין (ע"ז ע"א) משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ואם לוה מעות הרי הן חוב עליו ואין גופו קנוי כלל למלוה אלא פורע חובו כשיהי' לו או ממעשה ידיו אחר שיטול מהם מזונותיו אבל לא מזונו' ביתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ' א' מה' הלואה או מנכסים שיפלו ממקום אחר אבל קנין הגוף בישראל גמור בזמן הזה אין לנו מחמת גנב' שיהא נמכר בגנבתו ולא מחמת מכיר' מפני דוחקו. אבל אני חושב ששאלתך היא בישראל שנשבה ביד עכו"ם וקנאו ישראל מיד השבאים ושאלת אם אותו ישראל שקנאו יכול למכרו לישראל אחר לצמיתות ואיני יודע למה אתה שואלני אם ישראל ראשון יכול למוכרו לישראל אחר ולמה לא תשאל אם ישראל ראשון יכול להשתעבד בו כעבד אם לאו לפי' שהי' נרא' שמי שקנ' ישראל משבאי עכו"ם שזכה השבוי בעצמו והרי הוא בן חורין. אלא שיש בזה משא ומתן של הלכה שממה שכ' הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ' השולח נרא' ששבאי עכו"ם לא קנה ישראל קנין הגוף ומה ששנינו שם (ל"ז ע"ב) בעבד שנשבה ופדאו ישראל לשם עבד ישתעבד בו ופי' רבא דישתעבד בו רבו שני פי' הרב ז"ל לפי שאע"פ שנתיאשו הבעלים הראשונים ממנו ויאוש מפקיע מידי בעלים הראשונים אפ"ה זכה העכו"ם בגופו למעש' ידיו מפני שלא פקע מהעבד הזה אלא קנין פירו' מחמ' יאוש בעלים אבל קנין הגוף לא פקע דהא קי"ל (שם ל"ח ע"ב) המפקיר את עבדו אע"פ שיצא לחירות צריך גט שחרור שהרי בעבד עברי יש שני קנינים האחד קנין ממון למעשה ידיו והשני קנין הגוף המתירו בשפח' כנענית ואוסרו בבת חורין וביאוש והפקר פקע קנין ממון כשאר נכסים שיוצאים מרשות הבעלים ביאוש והפקר וקנין הגוף לא פקע אלא בגט שחרור וזה העבד שנשבה ונתיאשו בעליו ממנו אלו היה נפקע ממנו קנין הגוף ולא הי' צריך גט שחרור לא הי' זוכה בו העכו"ם למעש' ידיו אלא העבד זוכה בעצמו והרי הוא בן חורין וכישראל גמור הוא וישראל גמור אין העכו"ם זוכה בו למעש' ידיו ע"י שבי אלא ברצונו ומדעתו שהרי יכול למכור עצמו לעכו"ם כדכתיב ונמכר לגר תושב עמך או לעקר אבל ע"י שבי לא זכה בו. אבל כיון דקי"ל שהמפקיר את עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור עדין נשאר לרבו עליו קנין הגוף ועבד הוא ולא ישראל ומשום הכי זכה בי' עכו"ם למעש' ידיו והפוד' אותו ממנו אם פדאהו לשם עבד יכול להשתעבד בו שהרי זכות שיש לשבאי עליו יוכל למכור לישראל זה כ' הרב ז"ל. ומכאן נלמוד שישראל גמור שנשב' ופדאו ישראל לשם עבד לא ישתעבד בו כלל וזכה בעצמו ואע"ג דבגמ' (שם ל"ח ע"א) משמע דעכו"ם קונה ישראל בחזק' דשבי מדכתיב וישב ממנו שבי פי' הרב ז"ל דההיא בעבד כנעני מיירי דעבד כנעני ישראל נמי מקרי דהא שייך במצות וכן נמי פירשו הראשונים דהא דכתיב וישב ממנו שבי כבר אמרו רז"ל שפחה כנענית היא ששבו מהם ויש הוכחה בגמ' דלמאן ס"ל דהמפקיר את עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור שהפודה אותו לא ישתעבד בו משום דהוי בן חורין גמור מעובדא דאמתיה דמר שמואל דאשתבאי' כדאי' בגמ' (גיטין ל"ח ע"א) אבל הרשב"א ז"ל סובר שהעכו"ם קונה לו לישראל קנין הגוף כפשטא דשמעת' דמשמע מהתם דעכו"ם קני לישראל וישראל גמור משמע ולא עבד וכן בחדושיו ביבמו' בפ' החולץ פי' לההיא דפ' איזהו נשך (ע"ג ע"ב) ומייתי לה התם (מ"ו ע"א) דבי פפא בר אבא הוו יהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו טפי ואמר רבא התם דשפיר עבדי משום דמוהרקיהו דהני בסיפטאן דמלכא מונח ופי' הרב ז"ל דדבי פפא בר אבא היו עשירים והיו פורעי' המס בשביל ישראלים והיו משתעבדים בהם ואמר רבא דשפיר עבדי לפי שעל דעת כן הם באים לדור בארצו של מלך שיוכל למכרן בשביל המס והרי הן כשבויי מלחמה שיש לו בהם קנין הגוף ויכול למכרן לישראל וישראל יכול להשתעבד בהם וצריכי' גט חירות זה כ' הרב ז"ל שם. ודברים קשים הם שיוכל ישראל לקנות ישראל הנשבה ביד העכו"ם קנין הגוף ואין כן דעת הראשונים ז"ל וגם הרב ז"ל הוא חוכך ומגמגם בדבר. ודין האמת הוא שהפוד' ישראל שבוי מהעכו"ם אם פדאו סתם יצא בן חורין ואין לישראל הפודהו עליו כלום ומצוה רבה עשה דקי"ל מאי מצוה רבה פדיון שבויים כדאי' בפ' השותפין (ח' רע"ב) ובפ"ק דקדושין (ט"ו ב') אסיק' דע"ע הנמכר לעכו"ם שאם נגאל בין בקרובי' ובין ברחוקים יצא בן חורין ואם קנה אותו לשם עבד זכה השבוי בעצמו אלא שיש לפודה חוב עליו ויגבהו ממנו מנכסיו שיש לו או שיהיו לו וכן כ' הרמב"ן ז"ל שהמטביל עבדו וקדם וטבל לשם בן חורין דפקע שעבוד' מניה שהעבד צריך לכתוב לרבו שטר בדמיו מדין מזיק שעבודו של חבירו ומדינא דגרמי וכן יכול להלוות מעות לעכו"ם וישתעבד לו באפותיקי העבד ההוא ויהי' הכח שיש לעכו"ם עליו של הישראל המלוה ואותו זכות שיהי' לזה הישראל על העבד בין בדרך קנייה בין דרך הלואה יכול למכרו לישראל כדין מוכר שט"ח שיש לו על ראובן לשמעון זה נראה לי וברור בענין שאלה זו: