שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלב
שאלה קלב:
עוד שאלת מי שטוען ואמר לאש' קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דקי"ל דאינו נאמן אי אמר עדי הם פלוני ופלוני שהם במקום פלוני אם חוששין לדבריו כיון שהוא טוען שהם במקום קרוב ואפשר לברר טענתו או לא חיישינן כלל לדבריו כיון שהיא מכחשת.
תשובה: נ"ל שאין חוששין כלל לדבריו כיון שהיא מכחש' שהרי חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין בין מקום קרוב למקום רחוק וזאת היא ממש ההיא דפ"ק דקדושין (י"ב ע"ב) דאמרי' והאיכא סהדי באודית' וכו' ואפ"ה אמרי' השתא מיהא לא איתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותאסר כדאי' התם והתם בדנפק קלא עסקינן כמו שפי' המפרשים ז"ל שהקול יצא שיש עדים בדבר זה ואפ"ה לא חש לה רב חסדא ואפי' אביי ורבא דחיישי לה היינו דוקא התם שאינו עדו' בקיום הקדושין אלא אי הוו בהו שוה פרוטה או לא שהרי היינו יודעים בקדושין אבל לקיום הקדושין מפני קול שיש עדים במקום פלוני שיודעים זה אפי' אביי ורבא הוו מודו דלא חיישי כלל וכמו שכתבו המפרשי' ז"ל ואם בקול אין אנו חוששין בזה כ"ש בטענתו של בעל דטפי עדיף קלא ותאסר אע"ג דלא אתחזק עם טענתו של בעל מטענתו של בעל בלא קלא כלל זהו שורת הדין בזה. מיהו הכל מסו' לדיינים יראי שמים שאם רואים טענותיו הם כדי לעגן אשה או לבטל זווג אחר המדובר בה ראוי להם לגעור בו ולייסרו ואם רואים שיש ממש בטענותיו ואין בהם שום דבר ממה שכתבתי אפשר להם לקבוע זמן לברר טענותיו אבל ב"כ וב"כ יכולים ב"ד להחרים על מי שטוען דבר שאינו. אי נמי יכולין לכוף אותו מיד לגרש בגט אם רואין שיש צורך בדבר זה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה בענין אשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת שמחרימין על מי שטוען דבר שאינו וכ' הטעם שהחרם הוא תקנת גאונים ז"ל ק"ו הוא אם מפני ממון שהוא קל עשו תקנה זו משום תקנת עגונו' ותקנ' ממזרים לכ"ש. ובכמה מקומו' מצינו שעשו תקנה משום עגונו' כדאשכחן גבי אין אונס בגטין פרק בתולה נשאת (ג' ע"א) אע"ג דמדינא יש אונס וכ"ש שיש לעשו' תקנה להחרים המעגן בנות ישראל שאם אין אתה אומר כן אתה עושה בנותיו של אברהם הפקר. עוד כ' ג"כ שכופין אותו לברר טענתו או לגרש ומוכח לה מדאמרי' בפ' בתרא דכתובו' (ק"ט ע"א) דאמרי' התם אני לא פסקתי על עצמי אבא פסק עלי או כנוס או פטור ה"נ היא אומרת אני איני מודה בקדושין אתה שאתה טוען כך או ברר בעדים וכנוס או פטור ע"כ. ואם כשיוצא עליה קול שצריכה גט סובר הרב כן כ"ש בזה הענין שאין שם קול כלל אלא טענתו בלבד שמן הדין אינה צריכה כלום אלא אם רואים ב"ד שיש ממש בטענותיו שיש להחרים על הטוען דבר שאינו. ואחר שקבל עליו החרם אם הוא עומד בדבורו כופין אותו לברר הענין תוך זמן קרוב או לפטור מיד והכל מסור לב"ד יראי ה' שיהי' לבם מסור לשמים כדי שלא יהיו בנות ישראל מדרס לפרוצים: