שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/כז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כז
[עריכה]ענין כז:
עוד יש אחר' בדברו לא נתעוררת עליה רציתי לגלותה אליך להעיר לך אזן לשמוע בלמודים והוא במה שכתבתי לך שלא היית כשר בדין זה לפי ששליח קבלה הוא קרובך וכתבתי לך שכן כתבה בשם רבנו פרץ ז"ל וז"ל ובשעת נתינת הגט ליד שליח קבלה יושיב הבעל ב"ד אנשים כשרים והגונים שאינם קרובי' זה לזה ולא לבעל ולא לאשה. ולא לשליח קבלה ויראו בשטר ההרשאה החתימו' אם הם נכרו' וידועו' להם וכו' ע"כ. ונרא' שלמדה מההיא דפרק התקבל (ס"ג ע"ב) דאמרינן התם האשה שאמר' התקבל את גטי צריכה ב' כתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה וב' שיאמרו בפנינו קבל (וקרא) [וקרע] משמע מהכא מדמצריכינן ב' עדים ולא סגי בחד והוא משמע דשליח לקבלה במקום אשה קאי ולא מצטרף וכיון דאיהו במקום אשה קאי כי היכי דקרובי האיש והאשה פסולים ה"נ קרובי שליח קבלה פסולים כדברי ר' פרץ ז"ל ואע"ג דאמרי' בפ' האיש מקדש (מ"ג ע"א) אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו והן הן עדיו וכן בגרושין וכן בדיני ממונו' וכדאסיקנ' התם (שם ע"ב) דבכולהו שליח נעשה עד אפשר לומר דה"מ בשליח הולכה אבל בשליח קבלה לא כדאשכחן נמי דאיכא בינייהו דבשליח להולכה א"צ למנותו בעדים כדמוכח בפ' האיש מקדש דאמרינן התם ודילמא שליח שוייה ובשליח קבלה צריך עדים כדאמרי' בפרק התקבל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אשו' וכן הרשב"א ז"ל בפרק האיש מקדש שליח דידה צריכ' שתמנה אותו בעדים דומיא דגרושין כדאמרינן בפ' התקבל שצריכה ב' כתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה והכא נמי צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמר' אבל שליח דידה לא צריך אלא כל ששניהם מודים שזה אומר שמניתיו שליח וזו מודה לו סגי וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל. וא"כ אף אנו נאמר דאע"ג דשליח נעשה עד בין בקדושין בין בגרושין ה"מ בהולכה דבהא עסקינן התם כדאמרינן אמר לב' צאו וקדשו לי אבל לקבלה אין שליח נעשה עד ולפי זה כ' הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה' גרושין וצריכה לעשותו בפני עדים ולא פירש אם השליח מצטרף אם לא כפשטה דההיא דפרק התקבל וכן הרי"ף ז"ל כתבה סתם נראה שהם מסכימים שאינו מצטרף וכיון שאינו מצטרף הרי הוא במקום אשה וכיון דבמקום אשה הוא קרוביו פסולין כקרובי אשה עצמה. זה נ"ל על דעת זו. אבל לא משמע הכי מהירושלמי דגרסי' התם (גיטין פ"ו ה"ב) גבי ההיא דצריכה ב' כתי עדים. יצטרף השליח דלימא דכיון דקי"ל דשליח נעש' עד בגרושין דבירושלמי נמי הכי ס"ל כדמוכח התם א"כ אמאי צריכה ב' עדי' במנויו וב' עדים בקבלתו ולמה לא יספיק אחד ויצטרף השליח עמו ופריקו תפתר שהי' השליח קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח כלומר דהא דצריכ' לב' עדים ולא מצטרף השליח מיירי בשהשליח קרוב ואינו כשר לעדו' ומשו' הכי לא מצטרף דסתמא דמילת' אין האשה עושה שליח לקבלה אלא לקרוביה ומשום הכי תני לה סתמא אבל אלו הי' רחוק הי' מצטרף דשליח נעשה עד וכיון דבירושלמי פירשו לה הכי ואיתא בגמ' דילן קי"ל דבגרושין שליח נעשה עד נקטינן כותיה ולא מהדרינן אפרושי דחיקי לשויי פלוגת' בינייהו בכדי ומה שכתבוה לזו רבותינו הפוסקים ז"ל סתמא ולא חשו לפרשה כדפרישו ליה בירושלמי משום דמילתא דפשיטא היא כיון דקיי"ל דשליח. נעשה עד וכיון שכתבו פסק זה יצאו ידי חובתן מזה וגם הרמב"ם ז"ל נראה שכ' ברמז דשליח נעשה עד בגרושין בפ"ט מה' גרושין והרב בעל העטור ז"ל וגם פוסקים אחרים כתבוהו לירושלמי זה בפסק הלכה וכן מה שמחלק הרמב"ם ז"ל בין שליחו' הולכה לשליחו' קבלה שלא להצריכה עדים כבר השיג עליו הראב"ד ז"ל בהשגותיו והרמ"ך ז"ל בהגהותיו דכיון דקי"ל דהמקדש בלא עדים אינה מקודשת ואפילו שניהם מודים מאי מהני הודאתם במנוי השליחו' והראב"ד ז"ל אע"פ שהודה לו בשליחו' הולכה בגט משום דגטו מוכיח עליו אבל בשליחו' קדושין חלק עליו וגם הרמ"ך ז"ל חלק עליו בזה ובזה. ובפי' כ' הר"מ ז"ל בפ"ו מה' גרושין דבשליחו' הגט א"צ עדים. ואינו נראה שהרי בשליחו' הולכת הגט אמרו בירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני ב' ואין השליח משום ב' פירו' דלא מהימן כבי תרי הא משום חד הוא דשליח נעשה עד דס"ל לירושלמי כגמ' דידן בהאי והרי זה ק"ו ומה שליח הולכת הגט שהגט בידו והימניה בעל צריך עדים להחזיקו בפניה' כ"ש שליח הולכת קדושין שאין בידו הוכחה שהמקדש שולחו. ועוד קשה להרמב"ם ז"ל שהוא כ' בפ' ו' מה' גרושין שאין שליח הולכת הגט צריך עדים והרי זה הירושלמי מפורש שצריך עדים. וא"ת א"כ שאפי' שליח להולכה צריך עדים אמאי אמרינן בפרק ב' דקדושין ודילמא שליח שוייה והלא אין עדים שיעידו בכך י"ל דכיון דשדיך דבהכי עסקינן התם איכא למיחש לכל מאי דאפשר והכי קאמר דילמא אתו סהדי ויאמרו שליח שוייה בפניהם. ומה שאמר רבינו פרץ ז"ל שצריך שיהיו עדים רחוקים לשליח קבלה לכתחלה הוא דמצריך הכי למיחש לכלהו וכיון דאיכא מאן דאמר התם דאין שליח נעשה עד משום דשלוחו של אדם כמותו כ' כן אבל בדיעבד לא היינו מעכבין אשה זאת מלהנשא מה"ט בלחוד: