שו"ת רדב"ז/תתק
מעשה שהיה בהנדס בראובן ונתממר והיו מפצירין בו לגרש את אשתו שיש לו במקום אחר ולא רצה עד שאמרו לו לתת לו קצת מעות ונתרצה ונתקבצו קצת משכילין עם ראש הקהל שהיה הוא הסופר ואמרו נכתוב גט לאשתך אמר איני רוצה עד שאקבל המעות כי אני מכיר את היהודים שמא תהתלו בי ומיד נתנו לו המעות ואמרו לו עתה שקבלת המעות תרצה שנכתוב גט לאשתך מאחד עד ק' עד שיצא א' כשר בביטול כל מודעי וכו' והשיב [הן] (לו) ושני עדים העידו שכך אמרו לו בלשון לעז שהיה המומר מכיר בו. אח"כ נתן לו הסופר הנייר והדיו במתנה ואמר לו אמור לפלוני שיכתוב גט לאשתך פלונית לשמך ולשמה ולשם כריתות ולפלוני ופלוני שיחתמו בו לשמך ולשמה ולשם כריתות מא' עד מאה וכו' וכל זה אמרו לו בלשון הקודש וכתבו את הגט וחתמוהו ואח"כ שאל אחד מהעדים את המומר אם היה מבין בלשון הקודש ואמר שלא היה מבין וזה העד עם עד אחר העידו שכל מה שאמרו לו בין בתחלה בין בסוף הכל היה בלשון הקודש ולא אמרו לו דבר בלשון לעז והוא לא הבין דבר והעד השני עם עד אחר אמרו שבתחלה אמרו לו בלשון לעז תרצה ונכתוב גט לאשתך וכו' כמו שכתוב למעלה והשיב הן. אבל מה שאמרו לבסוף היה בלשון הקודש ומתוך כך נפל מחלוקת וקרעו את הגט. ורצית לדעת דעתי בזה. ועיקר השאלה היא מה שתקנו בו חכמים בגיטא דכולכם אי הוי לעיכובא או לא כי לפי עדות כל העדים לא יחד העדים ולא סופר כיון שלא הכיר בלשון הקודש ומהאי טעמא קרעוהו. ויש מי שאומר שהגט כשר יורה המורה איזה דרך ישכן אור:
תשובה תחלה צריך לישב המעשה שאם הם אמרו אמור לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו והוא חזר ואמר הדברים שאמרו לו שיאמר קשה הדבר לצייר שהם היו מדברים על עסקי הגט והוא חוזר ואומר הדברים איך אפשר שלא יבין כי רחוק הוא שיהיו מלמדים אותו צפצוף המלות ולא יודיעוהו פירושן ואפשר שכך היה המעשה אע"פ שהוא איפשרי רחוק. א"נ שהסופר אמר לו תרצה שאני אכתוב גט לאשתך ופלוני ופלוני שיחתמו בו והוא לא ידע להבין הפרט מי הוא הסופר ומי הם העדים והשיב הן על כללית הדברים שהוא נתינת הגט. ובין כך ובין כך אומר אני דמהאי טעמא לא היה להם לקרוע הגט. אבל איכא טעמא אחרינא כמו שאני עתיד לבאר בעהי"ת. וג' דברים יש לדקדק אחד מה שנסתפקו הם בעצמם כמו שבא בשאלה. והשנית דדילמא לכתוב עשה אותם שלוחים ולא לחתום שהרי לא אמרו לו נכתוב ונחתום גט לאשתך אלא נכתוב גט לאשתך. והג' אם נאמן העד לבטל עדותו הכתוב בשטר הגט באומרו שלא אמרו לבעל דבר בלשון הקודש. גרסינן בגיטין דף כ"ז ע"ב אתקין רב יהודה דכולכם או כולכם וכו' ופריך רבא זימנין דגאיז וכו' ואסקא רבא כתוב כל חד מנכון חתומו כל תרי מנכוי וכו' ופירשו המפרשים אתקין בגט שאדם אומר במעמד רבים שלא יאמר כתבו או חתמו או הוליכו בלבד דמשמע כולכם ונפיק מינה חורבא אלא לימא כתובו כל חד מינכון חתומו כל תרי מנכון וכו'. ורבינו יעקב ז"ל כתב בשם רש"י ז"ל שצריך שיכתבו בפירוש שכך אמר יכתבו כל אחד מכם שלא יטעו לומר שצוה לכולם ומשמע מדבריו שיפרש שכך אמר אפי' אמר סתם ולפי פי' זה הדבר ברור שאין כתיבתה מעכבת אלא שלכתחלה צריך שיכתבו הם כך אלא שעדיין צריך לעיין מהיכן למדו כן מדברי רש"י ז"ל ואפי' לפי המפרשים שצריך שיאמר המגרש בגט הנותן במעמד רבים כתובו כל חד מנכון וכו' ה"מ לכתחלה אבל אם נכתב הגט הרי הוא כשר וטעמא משום דהוו תרי חששא וכן כתב גאון דאפילו בתר התקנה אם אמר סתם ולא אמר כולכם כשר אע"פ דאמר במעמד כולם. וליכא למימר דהאי דקאמר כשר היינו אם נתן בדיעבד אבל ליתנו לכתחלה לא חדא דא"כ מאי למימרא ותו מגורשת מיבעיא ליה אבל השתא דקאמר כשר משמע הגט כשר ליתנו לכתחלה וכ"ש אי איכא למיחש לעיגונא כנ"ד שלא רצה לגרש עד שנתנו לו ממון. ועוד אני אומר דבנדון דהכא לא שייכא האי גזירה דמשום לתא דידה תקינו דילמא כל חד מנכון וכו' דבשלמא בזמן שהבעל אומר כתבו גט לאשתי במעמד רבים איכא למיחש דילמא אמר כולכם כתובו וכו' אבל בזמן שב"ד אומרים לו נכתוב גט לאשתך והוא משיב הן ליכא למיחש למידי דהא לא חיישינן דלימרו ב"ד נכתוב כלנו גט לאשתך וזה ברור. הילכך בנ"ד נראה לי דאפי' לכתחלה מותר לומר במעמד רבים נכתוב גט לאשתך והוא משיב הן ואחד כותב ושנים מעידים כ"ש דהכא איכא תרתי דהוי בדיעבד וב"ד הוא דאמרי ולאו איהו וא"כ משום האי טעמא לא היה להם לקרוע את הגט:
ולענין אם צריכין לומר נכתוב ונחתום גט לאשתך הדבר ברור שאפילו לא הזכירו החתימה סגי בהכי והכי איתא בכמה דוכתי וכו'. ולענין אם העד נאמן לומר הבעל לא הבין כלום לבטל עדותו ודאי שהוא נאמן דמאן משוי ליה גיטא עדות העד והרי העד אומר שלא הבין הבעל דבר ממה שאמרו לו ולא מיבעיא אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אלא אפי' כתב ידו יוצא ממקום אחר נאמן לבטל עדותו. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ועוד כיון שהעיד בסוף שלא צוה לחתום וגם עד אחד אומר כן פסול הגט כדאמרינן. בפ' התקבל הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואפי' אם כתב העד יוצא ממקום אחר נאמן לומר לא צונו הבעל לחתום ולבטל עדותו. ולא דמי להא דתנן פ"ב דכתובות העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' הרי אלו נאמנים ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים שאני התם דלאונס לא שכיחא וקטנים נמי משום דאמרינן חזקה אין העדים חותמין בשטר אא"כ נעשה בגדול ופסולי העדות נמי מלוה גופיה מידק דייק וחתים. אבל בנדון זה בעון הדור שכיח ושכיח שמתעסקין בטיב גיטין וקדושין אע"פ שיודעים בהן מעט. וגם אפשר שגם זה לא נעשה בפרסום ולקחו עדים מן הבא בידם ע"כ. הילכך בנ"ד נמי כיון שאחד מן העדים החתומים על הגט העיד שלא אמרו לו כלום בלשון הקודש ולא הבין הבעל כלום נאמן הוא לבטל עדותו והלכתא כוותייהו דקרעו ליה ולא מטעמייהו. אלא דקשה עלי לצייר איך אפשר שלא הבין כיון שהיו מפצירין בו לגרש והוא לא היה רוצה עד שנתנו לו המעות איך לא הבין מה שאמרו לו נכתוב גט לאשתך ועל מה השיב הן. ומעתה שנקרע הגט אם ישנו עדיין למומר יאמרו לו פעם אחרת בלשון שיבין ואם לאו יכתוב הסופר גט אחר ויחתמו בו שנים חוץ מאותו שהעיד שלא הבין דבר כיון שכולם מעידין שיחוד העדים והסופר לא הבין הוי כאותו שאמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי שאחד כותב ושנים מהן מעידין. והנראה לע"ד כתבתי: