שו"ת רדב"ז/תתפח
שאלה ראובן בקש להעתיק דירתו מבית חמיו בשביל שחרפו וגדפו בפני עדים ואשתו מיאנה לצאת מבית אביה עד שישבע ראובן בעלה שלא ימכור עוד מנדוניתה ושלא יכה אותה וראובן טען שאין דרכו להכות את אשתו לצערה אלא ליסרה על קצת דברים בלתי הגונים שאינו רוצה לפרסמם ובדברים לא יוסר עבד על כן יפקוד עליה להוכיחה ואליו יחשבו רע ורשאי היה ראובן שלא לישבע שבועה זו ודי במה שידורו בפני שכנים והם יגידו האמת ואעפ"כ נתרצה ראובן משום אימת ב"ד וקבל עליו שלא להכותה אלא ע"ד שאינו הגון. ולטענת מכירת נדוניתה משיב ראובן שאין לו לחדש תנאי שלא קבלו בשעת נשואין כ"ש שאין צורך דבלא שבועה נמי אינו רשאי למכור שלא ברצונה ומה שמכר ברשותה מכר ואם יבוא למכור ח"ו תודיע הדבר לב"ד ושבועה זו למה. והאשה תוקעת עצמה בטענה זו וראובן מתרה בה לבוא אל ביתו ולא אבה שמוע זה שבת אחת. יורינו מורינו הדין עם מי ואם לא תאבה לבוא לבית בעלה מה דינה:
תשובה כבר ידעת שהמכה את אשתו עובר בלאו דכתיב פן יוסיף להכותו וכו' דמ"ש אשתו ומ"ש חבירו ומ"מ אם [היא] עושה דברים בלתי הגונים לפי תורתינו יש לו רשות ליסרה ולהכותה להחזירה למוטב כיון שהיא ברשותו. אבל אינו רשאי להכותה בשביל הדברים הנוגעים אליו שהרי אינה שפחתו ולאו כל כמיניה לומר לפי שעשתה דברים בלתי הגונים הכיתי אותה אלא ע"פ עדים ואדרבה אם מכה אותה תדיר עונשין אותו. ויש מי שהפריז על התורה ואמר שכופין להוציאו ואפי' ע"י עכו"ם הילכך הדין עמה שאינה רוצה לצאת עד שישבע שלא יכה אותה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה כיון שהוא רגיל להכותה והרי נשבעין לקיים את המצוה דכתיב נשבעתי ואקיימה וכו' ואפי' אם רוצה לפרסם הדברים לאו כל כמיניה אם אין שם עדים:
ולענין למכור נכסי נדוניתה הדין עמו שאינו רוצה לחדש תנאי שאינו בכתובה אבל לא בשביל כך נדון אותה בדין מורדת שהרי היא יכולה לומר איני רוצה לזוז מבית אבי עד שיביא לי נכסי נדוניתי שמכר שאעפ"י שנתתי רשות למכור לא למכור ולאבד אמרתי אלא למכור ולהרויח הילכך יביא לי נכסי נדוניתי ואח"כ אלך עמו. וא"כ איני רואה לדון את האשה הזאת בדין מורדת כלל שהרי טענתה טענה כיון שהוא מודה שהכה אותה פעמים אחרות משמכר מנכסי נדוניתא אע"פ שמכר ברשותה שהרי מצית למימר אי אפשר לעמוד בקטטה כל הימים אם לא אתן לו רשות למכור הילכך אין כאן מרד כלל. והנראה לע"ד כתבתי: