שו"ת רדב"ז/תתפ
שאלת ממני אודיעך דעתי בכל שמות הנוהגים אל מסתערב שכותבין שמו בכתובה ומעלין אותו לס"ת באותו השם אבל העולם קורין אותו בשם אחר כגון עבדיה והעולם קורין אותו עבד אל"בריים וכגון אלעזר שהעולם קורין אותו נצראלל"ה וכיוצא באלו איזה מהם כותבין בהדיא בגט והאחר יהיה בכלל כל שום וחניכא מהו שם לשון הקדש והכתוב בכתובה עיקר א"ד השגור בפי הכל שוה טפי. ובשלמא היכא דבהדדי מנהו כלומר שמקצת קורין עבדיה ומקצת עבד"אללה לא מיבעיא לי שם הקודש עיקר כ"ש בזמן שכתוב בכתובה עבדיה אבל כי קא מיבעיא לי בזמן שהשם המפורסם בפי הכל הוא עבד אלל"ה או עבד אל בריא"ם מאי:
תשובה אם היהודים קורין אותו עבדיה והנכרים הם שקורין אותו עבד אל ברי"ם הדבר ברור שכותבין שם של היהודים בהדיא והשם של העכו"ם הרי הוא בכלל שום וחניכיו וכן כתבו הרשב"א והרמב"ן ז"ל שאנו שיש לנו שני שמות הא' בשם ישראל ושם אחר שהלועזות קורין בהם צריך לכתוב שם ישראל ושם האחר ויאמר אנא פלוני דמתקרי פלוני וכבר נהגו עכשיו לכתוב בכל גט וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ע"כ. וטעמא דכיון דישראל מכירין אותו כשכתב ישראל הוא העיקר וכל העולם מכירין שזהו המגרש. אבל אין השאלה אלא היכא דרוב ישראל קורין לו עבד אלברי"ם והא נמי לא תיבעי לך דודאי צריך לכתוב עבד אלברי"ם וכל שום אחרן וכו' דהא אמרינן דההיא דרובא הוו קרו לה מרים ופורתא שרה דכתבינן מרים דמתקריא שרה וכן בר הדיא דמתקרי חייא. הא הכא בהדיא דאזלינן בתר רובא וכיון דשם עבד אל ברי"ם הוא יותר מפורסם כותבין עבד אל ברי"ם ולא נחוש למה שכתוב בכתובה ולא למה שמעלין אותו לס"ת בשם עבדיה כי אלו הטעמים יספיקו להיכא דרגיל בשני השמות בשוה אבל היכא דשם אחד מפורסם יותר לא נחוש אם הוא ערבי או עברי לעולם הרגיל קודם. ואע"ג דכתב הסמ"ג דמי שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תדיר בשם הראשון מ"מ שם השני הוא עיקר וכותבין אותו קודם ע"כ. לאו למימר שהרוב קורין אותו בשם ראשון ולא בשם שני והמעוט בשם שני ולא בשם ראשון אלא ה"ק שכולם קורין אותו בשני השמות אלא שבשם הראשון קורין לו תדיר מ"מ שם שני הוא עיקר כיון ששינה את שמו לסבה אבל מ"מ ניכר הוא בכל א' משני השמות. וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ג מי שהיו לו שני שמות וכו' כשמגרש כותב שמו ושמה שהם רגילין בו וידועים ביה ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו. כללא דמלתא כי השם הרגיל ביהודים הוא עיקר ואם רגיל בשתיהן בשוה השם הכתוב בכתובה או אותו שמעלין בו לס"ת עיקר. והיכא דנכתב בכתובה שם אחר ומעלין אותו לס"ת בשם אחר והוא רגיל בשניהם בשוה מסתברא לי כי אותו שמעלין בו לס"ת הוא עיקר שהוא בפרסום יותר דאלו שם הכתובה לא מפורסם כל כך שהרי היא מונחת בארגז. והיכא דשם אחד מהם רגיל ומפורסם יותר אפילו שהוא לשון ישמעאלים כיון שגם ישראל קורין לו בשם זה ונתפרסם בשם זה הוא עיקר ושם אחר טפל:
עוד יש טעם אחר כי שם עבדיה הוא כולל עבד אל ברי"ם ועבד אל רתי"ם לפיכך אינו ניכר יפה מתוך הגט מי הוא המגרש ולפיכך צריך לכתוב השם המיוחד לו דהיינו עבד אל ברי"ם או עבד אללה והשם האחר הרי הוא בכלל כל שום ועוד כי אין זה שם אחר אלא פי' השם של עבדיה הוא עבד אל ברי"ם לפיכך כיון שהורגל ונתפרסם בשם זה הוא עיקר. ואע"ג דכתב האשר"י בפ' השולח דאזלינן בכתיבת השמות בגיטין בתר עלייתו לקרות בתורה ה"מ כשהשמות שוין שהורגל בשניהם כאשר כתבתי למעלה אבל כשאחד רגיל ומפורסם אפילו אצל היהודים כנ"ד מודה הוא כי המפורסם הוא העיקר:
והוי יודע דאין ראוי לכתוב עבדיה המכונה אלא היכא דהשם השני הוא כינוי ממש ואינו במשמעות השם בעצמו אז הוא צורך לשון כינוי אבל בשמות שאחד הוא פירוש לחבירו כנ"ד או כגון יהודה שקורין הנכרים ליאו"ן על שם גור אריה יהודה אין כותבין המכונה אלא דמתקרי כך ועתה לצאת מידי ספק זה נהגו לכתוב וכל שום וחניכא והכל בכלל ונתן האשר"י טעם יפה בדברי פ' השולח מפני שהעכו"ם קורין ליהודים כינויים קרובים לשם עברי שאין ראוי לכתוב עליהם דמתקרי ולכן כותבין כל שום וחניכא על פי הקדמונים שבזה נכלל הכל וזה כמו שכתבתי ממש והנראה לע"ד כתבתי: