שו"ת רדב"ז/תתמא
שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דתנן בודקין את העדים בז' חקירות וילפי' להו מקראי וקי"ל דאם לא כיוונו עדותן בחקירות ואפי' אמר איני יודע עדותן בטלה אם אמר אמש הרגו או השבוע שעברה הרגו החדש שעבר הרגו וחקרנו אותם על שאר חקירות ואמר אינו יודע אמאי (אי) תבטל עדותן והא תו ליכא למיחש לטעותה וכ"ת מאי נפקא מינה נפקא מינה לדעת פירושא דמתני' א"נ בדין מרומה בדיני ממונות דקי"ל בעי דרישה וחקירה:
תשובה דע כי הרז"ה ז"ל כך היא סברתו שאם אמר בשנה זו או של אשתקד או בחדש שעבר או ביום זה או אמש תו לא מפסיל סהדותא אע"ג דלא מכווני שאר חקירות. והא דתנן בודקין את העדים בשבע חקירות היינו כשבאים לבדוק את העדים קודם שיתחילו לדבר כדי להחמיר עליהם כר"ש בן אלעזר דאמר מסייעין היו את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתו עליו ויחזור בו. א"נ בזמן שהעדים אמרו זמן מרובה הילכך אעפ"י שאמר באותו שבוע עדיין אין אנו יודעים באי זו שנה וכן כלם וזה טעמא דמסתבר הוא אבל פשט לשון הגמרא לא משמע הכי דאמרינן אמר להם ר' יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באי זו שבוע וכו' ומסקינן אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כר' שמעון בן אלעזר ומשמע לעכובא בעי' הני ז' חקירות כיון דילפינן להו מקראי משמע דאע"ג דאמרו העדים אמש הרגו צריכין הם להשיב על הז' חקירות ואם הוכחשו אפילו בחקירות הקודמות או אמרו אין אנחנו יודעין עדותו בטלה וכן דעת הרמב"ם ז"ל והר"ר דוד תלמידו של הרמב"ן ז"ל. ומה שהקשו על רז"ה מלישנא דגמרא ל"ק כולי האי דאיכא למימר רמינן עליה כר' שמעון ולא לעיכובא אדרבה לישנה מסייע ליה דקאמר אע"ג דלא צריך משמע דלא צריך לעיכובא תדע דהא דר' שמעון בן אלעזר גופיה משמע דלא הוי לעיכובא אלא קראי ודאי קשו ליה דצריך לומר לפי שטתו ז"ל דלצדדין הוו היכא דאנן מתחילינן לשיולי לסהדי א"נ כשהם אמרו זמן מרובה הוו קראי דחקירות לעיכובא והיכא דסהדי התחילו לזמן מועט כגון אמש הרגו הוו קראי שלא לעיכובא וזה ודאי דוחק וכן צריך לדחוק פי' דמתני' אלא הנכון דקראי ומתני' לעיכובא ואפי' אם אמר אמש הרגו ולא כיון בשאר חקירות עדותן בטלה וטעמא דמלתא דאע"ג דלא צריכינן לברורי דבריו מ"מ חיישינן שמא עד שקר הוא וע"י שנחקור עליו יחזור בו ואם הוא יודע שאפילו שלא יכוין בשאר חקירות לא יתבטל עדותן לעולם לא יחזור בו הילכך אמרה תורה ודרשת וחקרת ואם לא יכוין יהיה עדותו בטול כדי שאם הוא עד חמס יחזור בו על דרך ושפטו העדה והצילו העדה וע"ד לא תהיה אחרי רבים לרעות שהתורה דקדקה שלא ישפך דם נקי ואפילו ספק ספיקא ואע"ג שע"י שאנו מחמירים על העדים להציל את הרוצח אנו מקילין בדם הנרצח הא לא קשיא שזה כבר מת ושוב אין לו תקנה וזה חי ואתה בא להמיתו אל תמיתנו אלא מן הודאי ובראיה ברורה. ומ"מ מסתברא לי דבדין מרומה דבעי דרישה וחקירה אם אמר אמש הלוהו או ממש הודה לו אעפ"י שלא כיון בשער חקירות הקודמות לא מפסיל עדותו בכך כדעת רז"ה ז"ל דהא ליכא טעמא דהצלת נפשות ולכתחלה חוקרים אותו בז' חקירות מטעמא דר"ש בן אלעזר כדי שיחזור בו אם הוא עד שקר אבל אם לא כיון עדותו בחקירות הקודמות לא מפסיל סהדותיה:
כללא דמילתא בדיני נפשות אית לן למפסק כדעת הרמב"ם ז"ל ובדיני ממונות כדעת רבינו זרחיה ז"ל דאית ליה טעמא דמסתבר. וא"ת כיון דחקירות מדאורייתא נינהו מנא לך לעשות פשרה זו ולחלק בין דיני נפשות לדיני ממונות. תירץ דדין מרומה דבעי דרישה וחקירה לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן כדי להעמיד הדבר על בוריו וכיון דלאו דאורייתא הוא היכא דאמר אמש הלוהו או הודה לו תו לא מפסיל בשאר חקירות כיון דמסתבר דבדיני נפשות נמי לא הוה מפסלינן לסהדותא אלא משום גזרת הכתוב להצלת נפש. והנראה לע"ד כתבתי: