לדלג לתוכן

שו"ת רדב"ז/תשעט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני לבאר לך הברייתא דמתניתין בשלהי פ"ק דסנהדרין ת"ר וישארו שני אנשים במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו וכו' דקשו בה טובא:

תשובה י"א סבר דאלדד ומידד היו בכל הע' זקנים אלא שנשארו בקלפי פתקיהן שלא באו ליטלן וכבר יצאו שנים חלק והא דקאמר קרא במחנה ה"ק במחנה נשארו וגם בקלפי לא מפני שמעטו עצמם אלא שייראו שמא יצאו חלק ויתביישו ור' שמעון סבר במחנה ממש נשתיירו ולא נכנסו בקלפי כלל לפי שמעטו עצמם ואמרו אין אנו ראויים לאותה מעלה והכניס משה שנים אחרים משבטם. והא דקאמר קרא והמה בכתובים ה"ק בפנקס הראשון אשר בירר משה ולפי דעת ר' שמעון אתי שפיר טפי מה שאמר יהושע אדוני משה כלאם דכיון שלא רצו בגדולה ולא נכנסו בחשבון ע' זקנים למה מתנבאים וזהו שאמר לו משה ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו' כללא דמלתא איכא בינייהו אי הוו אלדד ומידד בכלל ע' זקנים או לא. אלא דקשיא עלה דהך ברייתא כיון שמשה היה משתדל להסיר מעליו קנאת השבטים עדיין נשארה קנאה רבה שאינו דומה מי שמכניס ידו בתחלה שיש בה ע' פתקין זקן למי שמכניס ידו לבסוף שאין בו אלא מעט ואע"ג דאמרינן כל דקבוע כמחצה על מחצה דמי מ"מ הדבר ברור דאיכא קפידא וקנאה וכל אחד ירצה להכניס ידו תחלה להוציא פתקא. וליכא לפרושי שהיה הכלי רחב שמחזיק שבעים יד בבת אחת וליכא לפרושי נמי שעשה כמו שעושים העכו"ם בזמן הזה שכתבו שמות הזקנים בע' פתקין ובשבעים פתקין זקן ומכניס ידו ונוטל שני פתקין משני הכלים ואם הוא זקן אומר פלוני עלה זקן ואם הוא לבן אומר פלוני יצא לבן והשתא ליכא קפידא שגם בהוצאת השמות איכא גורל חדא דמשמע שלא היה שם אלא קלפי אחד. ותו שהזקן בעצמו מכניס ידו ומוציא דהכי גרסינן בברייתא אמר להם בואו וטולו פתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אומר כבר קדשוך משמים ואיפשר לפרש בדוחק דלאו דוקא ולא אדכר תנא אלא קלפין שהיו בו זקן וחלק אבל הכלי אשר היו בו שמות הזקנים לא אדכר ליה וטלו פתקיכם לאו דוקא אלא ע"י שליח שמכניס ידו בשני הכלים ומוציא. ונ"ל לפרש דבסדר השבטים לא הוו ישראל מקפידים כלל ולא היה להם בזה קנאה דמן השמים הקדימו אותם ובששה פתקין ליכא קפידא כולי האי שהרי אם יצא לבן לא יוכל לטעון לפי שהייתי באחרונה שהרי יש אחריו ס"ד פתקין אלא אומרים לו לא חפץ בך ה' אני מה אעשה לך וכן כולם. עוד איפשר לומר שהיתה השגחה מאת השם שאותם שלא היו ראויים יצאו בראשונים לבן ונסתלקה המחלוקת וזה נכון. וכן תמצא בשני השעירים כי לעולם הגורל שהוא לשם היה עולה לעולם בימין ושל עזאזל בשמאל וזו השגחה גמורה וכ"ש הכא להסיר המחלוקת והתרעומת. והכי משמע מן הירושלמי דקאמר בין לת"ק בין לתנא בתרא דאמר ע"ב פתקין זקן ושתים חלק מעשה נסים הם ומסורגין כלומר זקן חלק ובהא מתרצא נמי לדידי ונסתלק התרעומת. והנל"ד כתבתי: