שו"ת רדב"ז/תשסז

שאלת על ערב שמת הלוה והיתומים קטנים אם גובין מן הערב או לא:

תשובה אם הוא ערב קבלן פשיטא דגובין ממנו והוא אינו חוזר וגובה מן היתומים עד שיגדילו כדין שטר חוב היוצא על היתומים קטנים. ואם הוא ערב סתמא איכא פלוגתא והנכון דאין גובין ממנו וכיון שאי אפשר לתבוע מן הקטנים אי אפשר לתבוע מן הערב ואין ב"ד יכולין לעכב נכסי הערב עד שיגדלו היתומים שאין למלוה על הערב שום חוב עד שיגיע זמן שיהיו היתומים ראויין לפרעון ואפילו לדעת האומרים שהמלוה את חברו לזמן והיה מאבד הנכסים ולא ימצא בעל חובו מקום לגבות את חובו שיכולים ב"ד לעכב עליו שלא ימסור קרקעותיו מ"מ מודים בנ"ד שאין מעכבין על הערב דהשתא מיהא אינו חייב לו כלום משא"כ בלוה דסוף סוף חייב לו אלא שלא הגיע זמנו והכי מסתברא לי ורוב הפוסקים הסכימו דאפי' במלוה את חבירו לזמן אינו יכול לעכב עליו כלל וכ"ש בערב. אבל בערב קבלן גובה ממנו לאלתר ואין כאן פסידא ליתמי שהרי הערב אינו יכול לגבות מן היתומים עד שיגדילו וכדכתיבנא: