שו"ת רדב"ז/תרפו
שאלת ממני אודיעך דעתי בסוחט אשכול של ענבים לתוך הקערה ואין בה לא אוכל ולא משקה והוא אומר לאכול אני צריך אח"כ אתן אותו לתוך האוכל אם הוא חייב או פטור:
תשובה לענין מיתה לא תיבעי לך דהא קי"ל שאם לא הפקיר עצמו למיתה לא קטלינן ליה וכן כתב הרב בהדיא פי"ב מהלכות סנהדרין וז"ל ואפי' אמר יודע אני פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר ע"מ כן אני עושה ואח"כ יהרג עכ"ל. הילכך בנ"ד שהוא אומר בשעת התראה לאוכל אני צריך אותו ודאי לא קטלינן ליה שהרי לא התיר עצמו למיתה כי תבעי לך אם יש בעבירה איסור תורה ולקרבן או דילמא פטור אבל אסור ואסורו מדרבנן. ומדברי רש"י ז"ל נראה שאין כאן חיוב קרבן אם הוא שוגג שכן כתב בההיא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה של תבשיל לתקנו דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא לאוכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל אבל לתוך הקערה דזמנין דלמשקה קאי ואע"ג דבקערה לא שתי איניש לא מוכחא מילתא ואיכא איסור ע"כ הא קמן דאפילו מן הסתם ליכא אלא איסורא וכ"ש היכא דאמר בהדיא דלא בעי ליה אלא לאוכל דפשיטא דאין בו חיוב חטאת ואפי' אם תרצה לפרש דהאי דכתב רש"י ואיכא איסורא לאו דוקא אלא דאיכא חיוב חטאת הנ"מ מן הסתם [אבל] כשמפרש דבעי ליה לאוכל ליכא חיוב קרבן דהא אין חיוב קרבן אלא לשוגג גמור וזה אומר דלאוכל קא סחיט אין כאן שגגה. הילכך מה שכתב הרב פ"ח מהלכות שבת וז"ל אבל אם סחט לכלי שאין בו אוכל הרי זה דורך וחייב איירי כגון שסחט לתוך הכוס ורגלים לדבר דלשתות קא בעי ליה ואפילו יאמר אח"כ לא היתה כוונתי אלא לאוכל לאו כל כמיניה דמעשיו מוכיחין עליו א"נ כגון שסחט לחוך הקערה בסתם אבל אם פירש לאוכל קא בעינא ליה כיון דליכא הוכחה פטור אבל אסור וכן דעתי נוטה נמצאו ג' דינין לתוך האוכל מותר לכתחלה לתוך המשקה או לתוך הכוס חייב חטאת או לתוך הקערה סתם אבל פירש דלאוכל קא בעי ליה פטור אבל אסור ודע שאין קרבן למזיד: