שו"ת רדב"ז/תרעז
שאלה רחל אלמנת יעקב היתה חייבת לראובן בשטר שעבוד מטלטלי סך עשרה זהב ובחייה נתנה במתנה לשמעון מעות מדודים חמשים זהב ונשארו לה יותר ממאה זהב. ובעת מותה צותה תנו מנכסי ט"ו פרחים זהב להקדש וחמשים זהב לראובן חתני ומטלטלי וחמשה לפלוני ועכשיו בא ראובן ותבע לשמעון שקבל המתנה ד' או ה' שנים קודם פטירתה ושטר חובו הוא ישן נושן מעשרים שנה השיב שמעון מה לי ולך אם אמת שהיתה חייבת לך למקבלי ירושתה ותגבה מהם אמר ראובן לא אקח כי אם ממך כי היורש הפסיד כל הנכסים יורנו המורים הדין עם מי:
תשובה מה שטען שמעון שילך אצל היורש אינה טענה דקי"ל דאי אשתדיף בני חרי טריף ממשעבדי ובעיא היא בפרק מי שהיה נשוי ואיפשיטא וכתבה הרב ז"ל פי"ט מהלכות לוה ומלוה ואם יש ליורש נכסים אע"פ שהנכסים שירש אכלן או הפסידן בידים אינו טורף ממשעבדי דמצי למימרההנחתיהלך מקום והיורש הזיק שעבודך תגבה ממנו דקי"ל המזיק שעבוד של חבירו חייב לשלם ואם נאבדו או נפסדו נכסי הירושה טורף ממשעבדי אע"ג דיש נכסים ליורש אינו חייב לפרוע חובות מורישו וכתב הרשב"א בתשובה שאם גזל אלם את הנכסים בני חורין או אנס אינו טורף ממשועבדים מפני שמצויים הם בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה חובו ע"כ. ובנ"ד נמי צריך לראות אם נפסדו בני חורין ע"י שגזלם אנס או אם הפסידן היורש או אכלן ויש לו נכסים אינו חוזר על שמעון ואם נפסדו מאיליהן או שהפסידן היורש ואין לו נכסים חוזר על שמעון. ומסתברא לי שמה שכתב הרשב"א ז"ל היינו דוקא כשהניח קרקע בני חורין ובא האנס ונטלו דמצויין בעלי זרוע ליפול אבל אם היו מעות או מטלטלין ונטלם האנס טריף ממשעבדי דאע"ג דמצוי בעל זרוע ליפול המעות והמטלטלין מצוים להאבד ולהבריחם הילכך משעה שנטלם האנס הוי כאילו אשתדיף וטריף ממשעבדי. ואין ללמד זכות על שמעון ממקום אחר דאע"ג דמדינא דתלמודא כיון דשעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי עדיף מטלטלי דמכר או מתנה. וכתבה הרב פ' י"ח מה' מלוה ולוה מ"מ כתבו האחרונים דאינו טורף ממטלטלי דמכר משום תקנת השוק דלעולם לא ימצא אדם למכור מטלטלים שיאמר היום ולמחר יוציאו אותם מידי ובשלמא איידי דחביב עליה קניית קרקע נכנס לספק אבל מטלטלין אין מכניס עצמו לספק. ולא אמרינן דבמטלטלי דמתנה עבוד נמי תקנת השוק דאיכא למימר דוקא במכר עשו בו תקנה משום דהוי מילתא דשכיחא והפסד ממון וימנעו מלקנות חפציו. אבל מתנה לא שכיח כולי האי וליכא הפסד ומעולם לא יבא לימנע מלקבל המתנה אפי' על ספק שמא יטרפוה ממנו ואין כאן סבה לבטל הדין בשבילה ולא עשו בה תקנה אלא שבקוה אדינא וטריף לה ב"ח דאע"ג דאמרינן אי לאו דעביד ליה נייח נפשא לא הוה יהיב ליה מתנה מ"מ כיון דלית בה תקנת השוק לא עבוד בה תקנתא ותו דלית לן לבטל דינא דתלמודא הכי הוה מסתברא לי אלא שראיתי שכתב הרא"ש בתשובה כלל ע"ט וז"ל אלא שנהגו בארץ הזאת וכן בשאר מקומות מפני תקנת השוק דאין בעל חוב גובה מטלטלין שמכר לזה או שנתן אע"פ ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ע"כ. והריני מבטל דעתי מפני עדותו ז"ל שהעיד שכן נהגו בשאר המקומות וגם במצרים לא ראיתי שיהיה ב"ח טורף מטלטלי דמתנה ואפשר מפני שלא יארע מעשה משום דאברוחי מברחינן להו וי"ל לדעת הרא"ש ז"ל דתקנה כללית היתה שלא יטרוף ב"ח דמכר או מתנה ותקנת השוק לאו דוקא אלא תקנת העולם כי היכי דליעבדו נייח נפשא אהדדי ויתנו מתנות זה לזה. כללא דמילתא על הרא"ש אני סומך בדין זה ולא טריף המתנה שקבל שמעון אם לא יהיה מנהג מקומכם לטרוף ממטלטלי דמתנה דמנהג המקום כלל גדול בדיני ממונות ואם אין שם מנהג ידוע על הרא"ש יש לסמוך שכתב שכן המנהג בכל המקומות. והנראה לעניות דעתי כתבתי: