שו"ת רדב"ז/תרנה
שאלת ממני על מה שהעליתי בתשובה על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ונפלה לו יבמה שמותרת היא לו ולא חלה השבועה עליה אע"ג דקי"ל דשבועה חלה על המצוה בכולל משום דאין מכניסין בתוך התנאי השבועה אלא בדבר המצוי ולא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שימות אחיו בלא בנים והויא שבועה בטעות וסמכתי על אותה תשובה להרמב"ם ז"ל דאשה הקנו לו מן השמים ויבמה לאו אחרת היא ומצאתי תשובה מיוחסת להרשב"א ז"ל סימן תתי"ב וכן כתוב בספר בית יוסף תשובה אחרת מיוחסת לרב הנזכר ומשמע משתיהן דאם נשאת האשה כבר ונפלה לו יבמה דחלה עליו השבועה ואינו מיבם אותה לפי שהשאלה היתה במי [שנשבע] שלא ישא אחרת עליה כלומר לאחר שישאנה אפי' אם יגרשנה לא ישא אחרת בחייה אבל שלא ישא אחרת קודם שישא את זו בזה אינה חוששת שהרי היא אינה אגודה אצלו עדיין ואם ישא אחרת ולא תישר בעיניו לא תנשא לו ע"כ. משמע אבל אם נשאת כבר הרי היא אגודה אצלו ולא יכניס את יבמתו וכן משמע נמי מאותה תשובה הכתובה בבית יוסף:
תשובה אעפ"י שאני חושד דלאו הרשב"א חתים עלייהו משום דכתב בשתי התשובות דאפי' אם יגרשנה לא ישא אשה עליה בחייה ונראה שלמד אותה מאחות אשה דכתיב עליה בחייה שאפי' גירש עדיין באיסורא קיימת והדבר מתמיה איך אפשר להכניס בתוך השבועה מה שלא עלה בדעת הנשבע כלל וכי אפשר שעלה בדעתו שאם יגרש את זו ישאר בלא אשה כל ימיו ואם אשה זו אינה ראויה לילד לא יקיים מצות פריה ורביה כל ימיו ונמצאת נשבע לבטל מצות עשה. ותו דהוא צווח ואומר לא היה בדעתו אלא בעוד שהיא אצלו וקי"ל דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ואע"ג דנשבע לדעת האשה ולתועלתה הא ניחא היכא דיתבא תחתיו אבל היכא דגרשה והלכה ונשאת לאיש אחר שאסורה לחזור לו מאי איכפת לה אם [ישא] אחרת או לא ובשלמא אחות אשה הרי הוא מותר בכל נשי דעלמא אבל הכא אסור בכל הנשים. ומה שכתב לה בחייה הוא לומר שאם גירשה והחזירה שלא ישא אחרת עליה משום דקי"ל המחזיר את גרושתו לכתובה החזירה ולא לתנאי כתובה וכן כתב הרשב"א ז"ל והכא דכתב לה בחייה אפילו החזירה סתם חוזר לתנאי הכתובה ולפי זו איני יודע מי שנאה דלאו דסמכא היא ואפי' תימא דסמכא היא עדיין במקומו אני עומד דמודה בעל השאלות האלו דאין מכניסין בתוך התנאי אלא אשה דעלמא אבל יבמה מודה הוא דאשה הקנו לו מן השמים. אבל לענין שבועה יבמה אחרת היא כיון דאפשר בחליצה וכן כתב בסוף אותה תשובה. ובעל בית יוסף העתיק הלשון בטעותו עד שהוצרך לומר ומה שאמר יזהר אלא ישא המשודכת צ"ע ובספר כתיבת יד כתוב ויזהר שלא ישא אחרת עליה. גם לעיל יש טעות וכך צריך להיות וכן לא נשבע שישאנה שיפול בו הספק אשר אמרת שמא וכו'. גם מקצר התשובות לא כתב סוף התשובה דמשם יובן כוונת המשיב וז"ל והגע עצמך שמיאנה בו ונשאת לאחר או נשבע זה שיבטל כל ימי חייה ולא ישא אחרת עליה ע"כ. ואני אומר מטונך הגע עצמך שנשאה ולא זכה להבנות ממנה אם נשבע זה שיבטל כל ימי חייה ולא יקיים מצות פריה ורביה וז"ל ריב"ש ומיהו [אם] הוא רוצה לגרש את רבקה ולפרוע לה כתובתה אז אחר שגירשה נראה שמתירין לו אפילו שלא מרצונה דמעתה מאי איכפת לה אם הוא מקיים מצות פריה ורביה עם אחרת אחרי שאינה אשתו. וגם כתב ז"ל באותה תשובה אבל שאם פייסה ולא אתפייסה אנוס הוא ומתירין לו שבועתו וקיים מצות פריה ורביה. עוד כתב בעל אותם התשובות אבל מה שאתה מחזר לדעת אם השבועה חלה כיון שהיא מצוה לייבם או שחלה בכולל כדי להתלמד במקום אחר אומר שאפי' נשבע בפירוש שלא ייבם חלה עליו השבועה כיון דאפשר לחלוץ והויא כההיא דר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שתיהן מוטב ולזה איסור מצוה ואיסור קדושה אינו מיבם ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ע"כ הא למדת שעיקר טעמו הוא משום דאפשר בחליצה וכיון שכן יבמה אחרת היא ולא אמרינן אשה הקנו לו מן השמים שלא לכל הדברים אמרו יבם אינו אחר וכן יבמה לא לכל הדברים אמרו אשה הקנו לו מן השמים. וכבר ראית שהרב ז"ל חולק על זה באותה תשובה שכתב שהוא לא נשא אותה אלא אשה הקנו לו מן השמים ועוד שלא התנה על עצמו אלא נשואין שהם מדעתו אבל יבום בעל כרחו הוא לקיים המצוה. ובזה תירץ שהרב ז"ל מונה מצות יבום וחליצה בשתי מצות וסובר דמצות יבום קודמת וכן היא הסכמת רוב גאוני עולם ולפיכך אפי' שיחלוץ לה לא קיים בכך מצות יבום ולא קרי ביה אפשר לקיים את שתיהן הילכך אם פירש בהדיא שלא ייבם את אשת אחיו אז ישאל על שבועתו ואם אי אפשר יבוא עשה וידחה את לא תעשה ולא הוצרך הרב לאותם הטעמים אלא מפני התנאים שהתנה עם אשתו שאם פירש בהדיא שלא ישא את יבמתו חלו התנאים אבל אם נשבע שלא ישא את יבמתו יבא עשה דיבמה יבא עליה וידחה לא תעשה דלא יחל דברו בד"א דאי אפשר ע"י התרה כגון נזירות שמשון אבל עד"ר וע"ד המקום מתירין לו לדבר מצוה דמצות יבום קודמת ורוב הפוסקים הסכימו דמשום מצוה כל דהו מתירין שלא כר"ת ואפי' נשבע לדעת האשה מתירין לו שלא מרצונה ויודיעוה כיון דאיכא מצות עשה של ייבום אבל דעת בעל השאלה ואחרים מן הפוסקים ס"ל דמצות יבום וחליצה מצוה אחת היא ויש לקיומה שני דרכים ע"י חליצה או ע"י ייבום ואע"ג דמצות יבום קודמת מ"מ יש תקנה בקיומה ע"י חליצה מש"ה לא אתי עשה דיבום ודחי לאו דשבועה ומש"ה חשיב ליבמה אחרת דאפי' פירש בהדיא יבמתו חלה שבועתו. כללא דמילתא כי לדעת הרמב"ם אשר סמכתי עליו בתשובתו אין יבמה בכלל אשה אחרת לכל הדברים ולא התנאים דעלמא עד שיפרש בהדיא שלא יכניס יבמתו אם תפול לפניו ולענין שבועה אם לא פי' בהדיא אין יבמתו בכלל השבועה שהרי אין קיום השבועה אלא על התנאי ואם אין תנאי אין שבועה ואפי' התרה אין צריך. ואם פי' בהדיא אם אפשר בהתרה מתירין לו ואם הדברים נראים שגם יבמתו בכלל שבועתו כגון שהיה אחיו נוטה למות ונשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה הוי כאלו פירש יבמתו בהדיא ואם חושש לעצמו יחלוץ לה. את זה ראיתי דרך ישר לפני איש והרוצה לעקש דרכיו לסמוך על שאלות אשר לא ידענו בעליהם לבטל מצות יבום גורם רעה לנפש המת לבלתי יקרא שמו על נחלתו ודוחה אותו אל התמורות רחמנא ליצלן: