שו"ת רדב"ז/תרה
ולענין אשר שאלת על לשון תקנת הנשואין אם תמות האשה בלא זרע של קיימא שתחזור חצי נדונייתה ליורשיה מאביה אם יכולה למחול לבעלה תנאי זה או לא או לבטל תנאי זה או להעבירו לאחר:
תשובה כבר האריך הרא"ש ז"ל והעלה שאינה יכולה לבטל תנאי זה ולא להעבירו לאחרים והטעם כיון שאינה נותנת אלא לאחר מיתה שיזכו אחרים בתנאי זה לאו כל כמינה להפקיע זכות יורשיה אשר זכו משעת (מיתה) [כתיבה] ואפילו מחלה תנאי זה לבעלה לאחר מיתה אינו כלום אבל נראה מדבריו שאם מחלה נדונייתה לבעלה בחייה הויא מחילה ולפי זה אם מחלה לבעלה חצי נדונייתה אשר היה ראוי ליורשיה הויא מחילה ומכל מקום לדעת כל הני רבוותא שהזכרתי למעלה שאינה יכולה למחול נכסי נדונייתה דמציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ואם כן אין מחילתה כלום לא בחצי הנדוניא ולא בכולה ואין צריך לומר שאינה יכולה להעבירה לאחרים ולבטל זכות יורשיה וכבר כתבתי שעליהם יש לסמוך. ומה שיש לדקדק אם יכולה להתנות תנאי שירש בעלה הכל כדין תורה או שיחזרו לאחר חצי הנכסים או לכל מי שתרצה דדילמא תקנה קבועה היא כדי שלא יתקיים בהם שורך טבוח לעיניך וגו' ולא תוכל לבטלה ורואה אני שיכולה להתנות קודם נשואיה כאשר תרצה שאם האב נתן לה הנדוניא או אמה ושתקו ולא הזכירו תנאי זה לתועלת יורשיהם משמע שנתנו לה הנדוניא שתעשה בה מה שתרצה ואם זכתה בהם מבעל אחר או ממעשה ידיה פשיטא שיכולה להתנות מה שתרצה להפקיע זכות מי שתרצה ואם מפני התקנה אין זו תקנה קבועה כתקנות ב"ד שאעפ"י שלא נכתבו ככתובין דמו תדע שהרי הם צריכין לפרש התנאי בכל כתובה ואם לא פירשו הבעל יורש הכל הילכך יכולה להתנות כפי מה שתרצה אבל אחר שנכתב התנאי בכתובה זכו היורשים משעת כתיבה ושוב אינה יכולה לבטלו ולא למוחלו לבעלה לדעת הרא"ש לאחר מיתה ולדעת הנך רבוותא אפי' מחיים אין מחילתה בהם מחילה שכיון שנכתב קבלו עליהם התקנה ודעת בעלי התקנה שלא שלא יתקיים בהם שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות ודע כי אין תנאי זה מועיל אלא בנכסי נדונייתה שהם נכסי צאן ברזל אבל נכסי מלוג הבעל יורש הכל וכן כתב הרא"ש ולפיכך תקנתי שיכתבו בכתובות שיחלקו יורשי האשה עם הבעל מה דאשתייר מעזבונה והרי לשון עזבונה כולל נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג שבתחלה לא היו כותבין אלא מה דאשתייר מנכסי נדונייתה ולאו קל וחומר הוא כאשר כתב הרא"ש באותה תשובה: