שו"ת רדב"ז/תרג
עוד שאלת על נוסח הגט שנהגו במצרים על פי הרמב"ם ז"ל וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי וקשיא לך מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה ובפסקים שאין לכתוב בגט וכל שום אחרן וחניכא דאית לאתריהון דאבהתי דכיון שלא נכתב בגט שם מקום אבותיו היאך יכתוב חנוכת המקומות דלא שייך חניכא אלא היכא שנזכר שם העיקר:
תשובה כן נהגו בירושלים שלא לכתבו ובודאי על הרא"ש סמכו אע"ג דרבינו הוי מאריה דאתרא אבל אין קושיא על נוסח רבינו כלל שהוא כתב איך אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכו' הרי שם המקום קאי נמי על אביו והרי הוזכר בגט מקום אביו ושייך שפיר לומר וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי ומכל מקום נוסח רבינו הוא נכון לאותם שהם ואביהם ואבי אביהם ממקום אחד ושייך לומר אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני ושלא לשנות נוסח הגטין נהגו לכתוב כן בכל הגטין אף לאותם הבאים ממקומות אחרים וא"ת הוי שינה עיר אבותיו כי אביו לא היה ממקום הנזכר בגט לא קשיא דלא קאי ממקום פלוני אלא על המגרש לא על מקום אביו ומה שכותבין ולאתריהון דאבהתי כיון שלשון זה צודק לאותם הדרים בעיר הם ואבותיהם אין חשש אם יכתבו נושא אחד לכל ומכל מקום הנכון בזה לכתוב אנא פלוני בר פלוני העומד היום במקום פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי (ולאחרי צביתי) [ולאתרי דביתי] וכו'. ולענין שליח שהביא גט ואין בידו שטר שליחות מגו שהוא נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן לומר שליח הבעל אני כיון שהגט יוצא מתחת ידו וכן העלה הרא"ש בתשובה כלל מ"ח ומכל מקום אם הגט מקויים בחותמיו ואין השליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אינו נאמן לומר שליח הבעל אני וצריך שטר שליחות שאם יבוא הבעל ויאמר לא שלחתיו שוב אינו נאמן וכל זה הוא לדעת הפוסקים בירושלמי דפרק השולח עשה שליח להוליך גט לאשה צריך להחזיקו בפני שני עדים ואין השליח מן השנים וכן נהגו העולם לחוש לזה אבל הפוסקים והרמב"ם מכללם פסקו דאין שליח הולכה או הובאה צריך עדים שהוא שליח וכן נראה מכמה סוגיות בתלמוד בבלי: