שו"ת רדב"ז/תקעא
שאלת ממני על ראובן ושמעון ולוי שהיו במעמד אחד וראובן חייב ללוי ושמעון חייב לראובן ואמר לו ראובן תן ללוי כך וכך ממה שיש לי בידך שאני חייב ושמעון טוען שנתן ללוי ולוי אומר לא קבלתי וטוען לוי תשבע לי על מעות קצובים שנתת לי ושמעון אומר איני זוכר הסך כמה היה אבל אשבע לך שכל מה שהמחה אותך ראובן אצלי נתתי לך ולא נשאר בידי ממנו כלום ואם אין אתה מאמין תשבע אתה כמה היה ושלא נתתיו לך ותטול:
תשובה הדין עם שמעון בשתי טענותיו שאפילו היה הוא הלוה בעצמו וטען פרעתי אינו חייב לישבע אלא שפרעתי לך כל מה שהייתי חייב לך אפי' שלא יאמר הסך והבו דלא לוסיף על תקנת רב נחמן וכ"ש בנ"ד שלא היה שמעון בעל החוב שידקדק כמה היה ומלתא דלא רמיא על איניש לא מדכר לה. הילכך ישבע שמעון שכל מה שאמר לו ראובן שיתן לו שנתן ופטור. גם בטענתו השנייה הדין עמו דבשבועה דרבנן מפכינן ואם לא רצה לישבע הולך לו וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות טוען ונטען מנה לי בידך אין לך בידי כלום השבע הסת ולך השבע אתה וטול או תלך בלא כלום ואין שם הפוך אחר ויש לו להחרים וכו' והיינו דאמרינן בכל דוכתא בדרבנן מהפכינן שבועה שאם לא רצה הנתבע לישבע מהפכינן על שכנגדו ואם לא רצה הולך בלא כלום וכבר הארכתי על זה בתשובה אחרת ודברים פשוטים אני רואה לא היה כדאי לישאל עליו: