שו"ת רדב"ז/תקנח
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שקנה קרקע משמעון ומכרה ללוי אם יכול בעל המצר לסלק את לוי:
תשובה לכאורה היה נראה דאין יכול לסלקו דהא טעמא הוי משום ועשית הישר והטוב וכן גבי שומא קי"ל שומא הדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב וגבי שומא קי"ל זבנא אורתא יהבא במתנה לא הדרא וכיון דמחד טעמא נינהו משמע דחד דינא אית להו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דחד טעמא לתרווייהו אין הדין שוה דהא לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה דהא קמא נמי אדעתא דארעא נחת ואפילו הכי מסלקינן ליה לוי נמי דאתי מחמתיה מסלקינן ליה. ובשומא לאו הכי הוא אלא יפה כח שני מכח ראשון דקמא לא נחית אדעתא דארעא דהא זוזי אית ליה גביה אבל בתרא נחית אדעתא דארעא ומשום הכי עדיף מגברא דאתי מחמתיה וכדאיתא בגמרא בהדיא וכן כתבו בשם הראב"ד ז"ל. וכן לענין אחר אין הדינין שוין דהא לדעת ר"ת ז"ל דלא אמרינן דינא דבר מצרא בבתים מודה הוא בשומא דאע"ג דשומת מטלטלין לא הדרא שומת בתים הדרא והכי משמע מהך עובדא דכיפי דפרק המפקיד דאגביה רב נחמן לאפדניה ופרש"י ז"ל טרקלין. ואמרינן עלה למימרא דסבר רב נחמן שומא הדרא משמע דשומת בתים הדרא ושומא הדרא ליורש. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות מלוה ולוה. הנל"ד כתבתי: