שו"ת רדב"ז/תקיח

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ופירסה הכלה נדה אם מכניסין אותה לחופה או לא:

תשובה עיקר הדין מחלוקת כי רבינו יהוסף הלוי והרמב"ם ז"ל אסרו. והתוספות ור"ת והרא"ש ובנו ורבינו ירוחם והאחרונים ז"ל התירו וכתבו שכן המנהג להתיר והטעם כי בעונות אנו בזמן הזה מעטים בין העכו"ם ולאו כל שעתא אדם זוכה לזיווג ואין דוחין את השעה ואם לא היה בנ"ד טעם אחר היה לנו לעשות מעשה כדעת הרמב"ם ז"ל דאתריה דמר הוא וכ"ש שהוא מחמיר. אבל כיון דאיכא פסידא מסתברא דגם הרב ז"ל מודה דלא עדיף מהא דתניא הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אבי החתן וכו' שמכניסים את החתן לחדר ואת הכלה לחופה אם דוחין מצות קבורת המת מפני ההפסד לא כ"ש שידחו את האיסור הזה שאינו אלא חששא בעלמא שמא יתייחד עמה ואם ראובן זה עני שלא יוכל לתקן אם יפסיד מה שתיקן. ואפי' שמוצא למכור מ"מ מפסיד הוא ושמא לא יוכל לתקן. ואפי' אם תרצה לומר דאפילו בכיוצא בנ"ד פליג מסתבר לפסוק הלכה כבתראי אפילו באתריה דמר דמסתבר טעמייהו וכן נהגו וכן ראוי להורות היכא דאיכא טעמא כנ"ד. אבל אם הוא עשיר שאפילו שימכור מה שתיקן יוכל לתקן אחר כך אין ראוי להורות היתר באתריה דהרמב"ם ז"ל הילכך ראוי לבעל ההוראה לדקדק אם יש טעם מספיק או לא. והנל"ד כתבתי: