שו"ת רדב"ז/תעו
שאלת ממני אודיעך דעתי על המת שצריך להוציאו דרך כמה פתחי מבואות אם יהיה כהן אסור לצאת באותו פתחי מבואות כיון שיש זיז יוצא לפני הפתחים:
תשובה כיוצא בזו נמצא כתוב בספר כלבו וז"ל סיפר הר"ר יצחק בעל המנהג ז"ל מעשה בא לפני הר"ר שמואל ז"ל על שני בתים זו לפנים מזו והיה חצר אחת ביניהן והיה המת בפנימי ושאלו אם היה מותר כהן להיות בחיצונה והיה הרב רוצה לאסור משום סוף טומאה לצאת כנגד החיצונה הכא נמי אמרינן גבי זיז שלפני פתח הבית שטמא בשביל זה. ויש שרצו להקשות לו אחר כך היאך יכול לעבור כהן דרך פתח בית הקברות דכמו כן איכא סוף טומאה לצאת ואינה קושיא דשמא לא יוציאנו דרך שם אלא יקברנו במקום אחר. רבינו מאוירא הראה לר' נתנאל שאין כהן מוזהר על סוף הטומאה ואפילו תחת הזיזין ועל אסקופת פתח יכול לעמוד ובלבד שלא יהיה שם חור פותח טפח להביא הטומאה ע"כ. ואני אומר לא כחומרי דמר ולא כקולי דמר אלא הפתח הראשון אשר המת עתיד לצאת ממנה אסור לכהן לעמוד שם לפי שדומה קצת לאהל המת אבל שאר פתחים לא גזרו ואפילו לדעת רבינו שמואל לא אסר אלא פתחים שאי אפשר לצאת ממקום אחר אבל אם איפשר להוציאו בפתחים אחרים לא אסר. ולפי שטתו צ"ל ג"כ שאם היה דרכו להוציאו בפתח זה אע"פ שיש פתחים הרבה אותו שדרכו לצאת בו אסור והפתחים האחרים מותרים ויפה הקשו עליו ולפי דרכו צריך לאסור גם פתח של בית הקברות כיון שדרך המת להוליכו משם והאוסרים אסרו גם פתח זה כאשר אכתוב לקמן בע"ה ולפי דעתי למדוה מהתוספות וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ז מטומאת מת וז"ל בתים הפתוחים לאכסדרה והמת בא' מהם אם היה דרכו של מת לצאת באכסדרה הרי הבית שער והבתים טמאים ואם לאו הבית שער טמא והבתים טהורים ע"כ. והרב ז"ל מפרש לה בבתים פתוחים ממש וכיון שדרכו של מת לצאת באכסדרה נטמאו גם הבתים כיון שהם פתוחים. והראב"ד ז"ל מצא בתוספתא טהורים והעמידה בשהדלתות מגופות. ומ"מ למדנו כי הבית שער טמא אע"פ שהוא פתח שני כיון שעתיד לצאת המת בו. ועוד למדנו שהדבר תלוי בדרכו לצאת בו דהא הכא איפשר להוציא את המת בפתח אחר לצאת דרך החצר שיש לבית כיון שדרכו לצאת באכסדרה נטמאו הבתים הפתוחים לאכסדרה. וכן תמצא שכתב מהר"ר ישראל ז"ל בשם ה' זקנים שאסרו לכהנים לצאת בכל הפתחים שדרך המת לצאת אפילו שער העיר ושער בית הקברות וכתב הוא ז"ל שלא נהגו כן והמחמיר לשנות מנהג המיקל לאו שפיר עבד ונתן טעם לדבר בין אם טומאת פתחים הלכה למשה מסיני ובין אם היא מדרבנן אם היא הלכה הוי בלא טעמא ואין למדין ממנה אלא לפתח הראשון ולא לשאר פתחים והבו דלא לוסיף עלה ואם היא מדרבנן לא גזרו אלא בפתח ראשון שיוצא בו המת לאויר העולם והטעם הוא כדכתיבנא לפי שהפתח הראשון קרוב להיות כאהל המת אבל שאר פתחים לא. עוד יש ראיה ממה ששנינו בתוספתא פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע"ג שניהם טמא חישב להוציאו בקטן טיהר הקטן את הגדול ופירש ר"ש כגון אותם שערים גדולים שבשער עצמו עושין דלת או חלון קטן לפי שאין רוצין כל שעה לפתוח לכל איש השער הגדול כי אם לצורך סוסים וחמורים הטעונים משאות ע"כ. הרי לך בהדיא כי המת עתיד לצאת תחת הדלת הגדול ויאהיל עליו ואפ"ה טהור וכ"ש שאר הפתחים ואהלים שעתיד המת לעבור תחתיהם שהם טהורות. ומה שכתב הראב"ד ז"ל בצד הפתח קאמר אינו מחוור דפתח קטן בתוך פתח גדול קתני משמע בתוך הפתח ממש וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בתוך הפתח. ועוד שאין נזיר מגלח על טומאת הפתחים עד שיהיה עם המת תחת האהל יחד וכן כתב הרמב"ם פ"ז מהלכות נזיר וז"ל כל אלו הי"ב טומאות שמנינו וכו' או היה הנזיר ואחת מטומאות אלו באהל אחד הרי זה מגלח וכו' משמע בהדיא דדוקא בהני מגלח אבל לא על טומאת הפתחים כיון שאינו ביחד תחת אהל אחת. ושנינו בתוספתא דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה. ואע"ג דאיכא מ"ד דשבשתא היא ולא סמכינן עלה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לאסור אפי' שאר פתחים וכיון שנהגו הכהנים במקומנו שלא ליזהר בזה מנהג אבותינו תורה היא ואין לשנות מנהגם: