שו"ת רדב"ז/תעג
שאלת ממני אודיעך דעתי אם קונין בקרקעות או לא כגון שאמר לחבירו מכור לי קרקע שלך על ידי שתחזיק בקרקע שלי והלך אחד מהם והחזיק ועדיין לא החזיק חבירו אם יכולין לחזור או לא:
תשובה לא פירשתי אם הוא שוה בשוה או בתורת קנין סודר כגון שאמר לו תקנה ד' אמות שלי וע"י כך תהיה שדך קנויה לי והלך והחזיק באותן ד' אמות לפיכך אם הוא שוה בשוה לא מבעיא אם שמו אותם בדמים דפשיטא דקנו אלא אפילו שלא שמו אותם בדמים אלא שאמר לו תחליף קרקעך בקרקע בכה"ג ודאי קנה וטעמא דמלתא דאע"ג דקי"ל כרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין דכתיב שלף איש נעלו נעל אין מידי אחרינא לא הנ"מ בתורת קנין סודר אבל בתורת חליפין שוה בשוה קני דכתיב על הגאולה ועל התמורה ואמרינן עלה על הגאולה זו מכירה שנאמר לא יגאל ועל התמורה זו חליפין שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו שלף איש נעלו ונתן לרעהו זו קנין סודר משמע בהדיא דתרי גווני חליפין הוו וכן כתבו התוספות בשם ר"ת ז"ל אבל היכא דנתן את הקרקע בתורת קנין סודר אפילו החזיק בקרקע לא קנה דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין דנעל אין דהוי כלי אבל שאר מילי לא והדבר ברור דקרקעי לא מיקרי כלי ולא מטלטלין דאפילו בבעלי חיים איכא פלוגתא אם קונין בהם בתורת קנין סודר כ"ש קרקעות דלא שייך בהו ונתן לרעהו ופשיטא דלא הוו בכלל נעל והלא מטבע אין נעשה חליפין שהרי נתמעט מקרא כ"ש קרקעות. והכי משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות מכירה וז"ל אין קונין אלא בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואין קונין בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע ע"כ. ולא הוצרך למעט אלא פירות ומטבע לאפוקי ממאן דאמר דהני עבדי חליפין אבל קרקע פשיטא דלא עביד חליפין. עוד כתוב למעלה הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהם נקנה בחליפין ואי איתא שהקרקעות או העבדים או הבהמה לדעת הרב ז"ל עבדי חליפין ה"ל למימר קונין בחליפין ונקנין בחליפין אלא ודאי משמע דדוקא כלי הוא שקונין בהם כאשר כתב בסמוך. וז"ל הטור אין קונין בדבר שהוא אסור בהנאה ולא בפירות ולא בשאר מטלטלין שאינו כלי אבל בהמה פר"י שהוא כמו כלי וקונין בה ע"כ. ואם במטלטלים שאינו כלי אין קונין כ"ש בקרקעות שאינם לא כלי ולא מטלטלין. וז"ל רבינו ירוחם ז"ל נתיב י"א חלק ראשון המחליף קרקע בקרקע או מטלטלין בקרקע כיון שהחזיק או זכה א' מהם זכה האחר וקרקע אינו נקנה באגב. עוד כתב בנתיב עשירי חלק ג' וכתב ר"ת ויש שני מיני חליפין קנין סודר והשני שוה בשוה כגון פירות וכיוצא ואפילו קרקע בקרקע וכל אותם שאינם עושין חליפין ר"ל בקנין סודר אבל הכל נעשה חליפין להחליף שוה בשוה ולפי זה פירות ודבר שאינו מסויים וקרקע וכל אותן הדברים שאינן נחשבין כלי לענין סודר נעשו חליפין להחליפן שוה בשוה שור בשור או פירות בפירות ואפילו קרקע בקרקע כיון שזכה א' מהם נתחייב האחר בחליפין בכל מקום שהוא וכן משמע מן הירושלמי וכל דבר זולתי מטבע דאין מטבע נעשה חליפין אפילו להחליף שוה בשוה וכך כתבו רבינו האיי והרמב"ם ז"ל עכ"ל. ולא כתב שום חולק והרי לך שני עדים נאמנים על סברת הרא"ש בנו ותלמידו ומעתה מה שכתב בריש בתרא וז"ל רב אשי אמר כגון שהלך זה והחזיק לא שיהיו שניהם צריכין להחזיק אלא כיון שהחזיק האחד מהם נסתלק מחצי האחר ונקנה לחבירו כדרך ששנינו במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וכן שנינו בתוספתא המחליף קרקע בקרקע או מטלטלין במטלטלין או מטלטלין בקרקע או קרקע במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב (זה) בחליפיו אלא או זה או זה קאמר ע"כ. בע"כ שוה בשוה קאמר וכן מורה הענין דשנים שבאים לחלוק ועלה מייתי התוספתא משמע דפירושא הוי שוה בשוה אבל לא בתורת סודר וזה הלשון בעצמו כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל בריש בתרא וצריך לומר שגם הם מפרשים התוספתא שוה בשוה וכן משמע ממה שכתב הרשב"א ז"ל בעצמו בפ"ק דקדושין על מה שהעלו התוספות בשם ר"ת ז"ל דשוה בשוה נמי לא אמרינן דמקנו בחליפין אלא חפץ בחפץ ומטלטלי במטלטלי אבל מטבע בטלית לא והקשה הוא ז"ל ועוד תניא בתוספתא המחליף קרקע בקרקע מטלטלין במטלטלין מטלטלין בקרקע קרקע במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו דאלמא אף בשאינו מינו נעשה חליפין ונקנה בחליפין ומסתברא דכל שהוא שוה בשוה שאינו כענין קניינו של נעל קונין זה את זה בין בחליפין ממין אחד כפרה בשור בין שאינו ממין אחד כמו קרקע במטלטלין ומטלטלין בקרקע וכדתניא בתוספתא חוץ ממטבע לפי שהיא כדבר שאין גופו ממון דדעתייהו אצורתא וצורתא עבידא דבטלה אבל בחליפין כעין סודר כלי אין מידי אחרינא לא דנעלו דוקא ע"כ. הרי לך בהדיא שהרשב"א ז"ל סובר דקרקע שוה בשוה נעשה חליפין אבל לא בדין סודר וכן משמע שפי' הר"ן ז"ל להך תוספתא כי הוא כתב לשון הרשב"א ז"ל ממש והוא בעצמו לשון הרא"ש ז"ל שכתבנו למעלה אלא דקשיא טובא מה שכתב הרמב"ן ז"ל פ"ה דקדושין וז"ל הא דתנן כל הנעשה דמים באחר וכו' אע"ג דקתני כיצד החליף שור בפרה וכו' דאינון מטלטלין מ"מ רישא כללא הוא בין לנכסים שיש אחריות בין לשאין להם אחריות מדקתני במתני' קניינים דכולהו ולא מפליג בסיפא אלא כולהו כיון שזכה נתחייב בחליפין תדע דהא חליפי סודר מדין חליפין גמורין רבה אותם הכתוב וחליפי סודר מלתא דאיתא במקרקעי ובמטלטלי היא ומצאתי בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות וכו' וכבר ראיתי חולקין בזה ונתלין במה שאמרו פ"ק דבתרא כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק ולא קאמר חד בלחוד שהלך והחזיק ולאו מלתא היא דגמרא נקיט קונין בחזקה ולא נקיט קונין בתורת חליפין דהוא מאורחא דתירוצא אחרינא דאתמר התם בשקנו מידם ברוחות עכ"ל וכן כתבה הריטב"א ז"ל וכן הר"ן ז"ל בפי' ההלכות אלא שהשמיט האי תדע והנה פשט זה הלשון נראה שקונין בקרקעות כעין קנין סודר ואם הדברים כפשוטן אי איפשר להולמן כלל כיון דקי"ל כרב נחמן דאמר נעל אין מידי אחרינא לא איך איפשר שנאמר שהקרקע קונין בו וכי בפירות או מטלטלין שאינם כלי לכ"ע ובעלי חיים לדעת רוב הפוסקים אין קונין איך איפשר שיקנו בקרקעות ומתוך כך אני אומר שלא היתה כוונת הרב ז"ל אלא ללמוד דקרקעות נמי יש בהם דין חליפין דקונין זה את זה בתורת חליפין שוה בשוה ונקנין בקנין סודר ראיה שהרי אותם שחולקין עליו אפילו שוה בשוה ס"ל דאין קונין עד שיחזיקו שניהם והך דסתם בשותפין שבאו לחלוק היא:
ותו כשהרב מרבה קרקעות לחליפין משום דהוי בכללא דמתני' דומיא דשור בפרה מרבה ומה התם בתורת חליפין בשוה אף הקרקעות שמרבה שוה בשוה הוא דהא לדעת רוב הפוסקים בעלי חיים לא עבדי חליפי סודר ועיקר מה שבא הרב ז"ל ללמדנו דקרקעות שייכי בחליפין וה"ק תדע דחליפין שייכי בקרקעות דהא חליפי סודר מדין חליפין גמורים רבה אותם הכתוב וחליפי סודר כלומר לקנות אותם בקנין סודר מלתא דאיתא במקרקעי ובמטלטלי היא הא למדת דקנין סודר שייך במקרקעי וכ"ש עיקר החליפין שנתרבה מהם חליפי סודר והא כדאיתא והא כדאיתא ליקנות אפילו בקנין סודר ולקנות בחליפין שוה ועלה מייתי התוספתא דאיירי שוה בשוה כדמשמע מדברי המפרשים אשר כתבנו למעלה ובלאו הכי נמי אי איפשר דאיירי כעין חליפי סודר דקרא קאמר ונתן לרעהו דמשמע דבר הניתן מיד ליד שנאמר כי יתן איש אל רעהו וכו' וכן משמע נמי מדכתב בסוף לשונו ולא נקיט קניין בתורת חליפין דהוא מאורחא דתירוצא אחרינא דאתמר שקנו מידם ברוחות ע"כ ומדקאמר מאורחא דתירוצא אחרינא משמע דחליפין דקאמר היינו שוה בשוה דאי כעין חליפי סודר היינו תירוצא אחרינא ממש. וכן נראה בהדיא מלשון הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין וז"ל והא דמפרש לה במטלטלין לאו לאפוקי קרקעות דודאי בקרקעות נמי דינא הכי שאם החליף שדה בשדה ומשמע שוה בשוה דאי בתורת קנין לאו שדה בשדה הוא ועל זה מייתי התוספתא:
כללא דמלתא דאין הדעת מסכים שיעשו בקרקעות כעין סודר להקנות קרקע אחר או מטלטלים ואפילו למ"ד פירי עבדי חליפין מרבה מלקיים כל דבר לקיים בכל דבר הנ"מ דבר המטלטל הניתן מיד ליד דכתיב ונתן לרעהו אבל בקרקע לא: ואפילו למ"ד מטבע נעשה חליפין מ"מ כלי המטלטל הוא ומאן דפליג משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא ואינו עושה חליפין ואינו נקנה בחליפין והנ"מ כשנותנו בתורת חליפין אבל בתורת דמים קונה דאלת"ה אשה איך מתקדשת בכסף וקרקע איך נקנה בכסף. אבל לקנות בקרקע כענין קנין סודר לא אמרה אדם מעולם. וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף רכ"ו וכן נמי במחליף קרקע בקרקע כיון שהחזיק זה בשדה זו קנה חבירו השדה השני וכו' ואין אלו חליפין גמורין אלא כעין דמים דקנה זו שדה ראובן בדמי שדהו שנתן לו וכו' ומסתברא שלא בחליפין ממש קאמר אלא דמים וכעין חליפין נינהו ומדלא קפיד והוו כחליפין קרי להו חליפין וכעין האי דאמר רב הונא בפרק הזהב מכור לי באלו קנה אע"ג דלא משך כיון דלא קפיד כחליפין דמו ע"כ ומעתה אתה דן ק"ו לכעין סודר וברור הוא. הנלד"כ: