שו"ת רדב"ז/תמד

שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שיש לה מכה באותו מקום אבל אינה יודעת אם המכה מוציאה דם או לא וראתה דם מחמת תשמיש אם תולה במכה או לא:

תשובה לכאורה היה נראה לומר דאינה תולה במכה כיון דאכתי לא הוחזק דם במכה וספק איסור חמור כזה אית לן למיזל לחומרא וכן נמצא במרדכי בהדיא דבעינן דיודעת שהמכה מוציאה דם אז תולה במכה אבל אי לא ידעה אע"פ שהיא אומרת בודאי שיש לה מכה אינה תולה. אבל כד מעיינת בה שפיר אית לן למיזל בה לקולא חדא שהאשה בחזקת טהרה ומוקמינן לה אחזקתה. ותו דאשה זו יש לה וסת קבוע וחזקה אורח בזמנו בא דהכי תניא אם יש לה וסת תולה בוסתה אם יש לה מכה תולה במכתה ואם היתה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יוצא ומדקתני אם יש לה מכה תולה במכתה ולא קתני ואם יש לה מכה שיוצא ממנה דם תולה במכתה משמע דתולה במכה אע"ג דעדיין לא ידעה אם יצא ממנה דם או לא. ותו אדמפליג באם דם מכתה משונה לפלוג וליתני בדידה ואם לא ידעה עדיין שיצא ממנה דם אינה תולה וכן משמע בהדיא מלשון הרשב"א ז"ל שכתב עלה דהך ואם דם מכתה משונה פי' דוקא שנתברר שהוא משונה הא לא נתברר תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות ע"כ והרי זה כמו שכתבנו. וקרוב אני לומר שגם המרדכי לא אמרה אלא דרואה דם על עד הבדיקה שלא בשעת תשמיש אבל הרואה מחמת תשמיש אע"פ שעדיין לא יצא דם מהמכה איפשר שע"י כח דוחק השמש בשעה שהוא דש מתמעכת המכה ויוצא ממכה דם הילכך קרוב הדבר לתלות במכה גם בדינו של המרדכי מסתברא להקל כיון שהיא אומרת יש לה מכה תולה בכל מה שיש לה לתלות כ"ש שעור אותו מקום מבפנים רך ומתמעכת המכה על ידי בדיקת העד והדם יוצא הילכך בהתחבר ג' הטעמים הנזכר חדא דאשה בחזקת טהרה ותו דיש לה וסת קבוע ותו דיש לה מכה תולין במכה אע"ג דאכתי לא יצא ממנה דם. וידעתי שאין אני כדאי לחלוק על הראשונים וכ"ש להקל — על הרשב"א ז"ל אני סומך שהוא רב בקי ומובהק וגדול בדורו. הנל"ד כתבתי: