שו"ת רדב"ז/תלג
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהוציא מעשה ב"ד על שמעון והדיין אומר תנאי היה במעשה ב"ד ולא נכתב בשטר וכן מעיד אחד מהעדים החתומים על השטר והעד השני אומר לא היה שם תנאי:
תשובה אם הבעלי דינין עומדין עדיין בפני הדיין נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי וה"ה שהוא נאמן לומר על תנאי זה פסקתי. ואם אין הבעלי דינין עומדים לפניו אינו נאמן אלא כנגד אחד דעלמא ולפיכך אם אין כתב יד העד יוצא ממקום אחר הדבר ברור שהוא נאמן לומר תנאי היה מגו דאי בעי אמר אין זה כתב ידי והרי יש שני עדים על התנאי. והכי אסיקנא בכתובות פרק האשה דתנאי היו דברינו נאמנים וכן עד א' נאמן לומר תנאי היה. אבל אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר איכא פלוגתא דרבווותא דרבינו האיי גאון ז"ל וכת מן הגאונים סוברים שאפילו כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן לומר תנאי היה. והרמב"ם ז"ל וכת אחרת מן האחרונים סוברים דאם כתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן לומר תנאי היה והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לסברא זו והר"ן ז"ל דחה ראייתו ומשמע שדעתם ז"ל כדעת רבינו האיי גאון ז"ל וכבר האריכו בזה הראשונים נ"נ הילכך אם התנאי הוא להוציא ממון הדבר ברור אצלי שאין להוציא ממון שלא מדעת הרמב"ם ז"ל דאתריה דמר הוא אבל אם התנאי היא להעמיד ממון צריך מיתון גדול ואם איפשר לדיין לעשות פשרה יטה הפשרה לצד הנתבע להקל עליו כיון שבא להוציא ממנו. ואם אין בעלי הדין רוצים פשרה כלל רואה אני שלא להוציא ממון מיד המוחזק אע"ג דאתריה דמר הוא. חדא דרבינו האיי הוא אביהם של כל בני הגולה ודבריו דברי קבלה ובידו שבט מישור דאתי מדוד המלך ע"ה. ותו דהר"ן ז"ל שהוא מן האחרונים הסכים עמו וכן הראב"ד ז"ל וז"ל בהשגות על הרמב"ם ז"ל א"א לדעת רבינו הוא זה אבל הגאון לא אמר כן אלא נאמנין בכל ענין וכן עיקר ע"כ. ומה שכתב הראב"ד ז"ל שכן דעת רבינו על הריא"ף ז"ל צל"ע מנא ליה כי הוא לא פירש דבר בפרק האשה וגם הר"ן לא העיד כן על הריא"ף ז"ל וכן תלמיד הר"ר יונה בפי' ההלכות כתב שתי השטות ולא פי' מהו דעת הריא"ף ז"ל ואפשר שראה הראב"ד כן בתשובה להריא"ף ז"ל:
כללא דמלתא לא ראיתי לאחד מן האחרונים שהעיד כן על הריא"ף ז"ל וא"כ כדאי הוא רבינו האיי גאון ז"ל וחברתו שיאמר המחזיק קים לי כהנך רבוותא ולא תוציאו ממני ואם תפס שכנגדו לא מפקינן מיניה. הנלד"כ: