שו"ת רדב"ז/תיט
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהפקיד חפצים ביד שמעון שירש מאשתו ויש לו ממנה בת ונשא אשה אחרת והוליד בנים והלך לירושלים ובחזרתו מת וכששמעו קרובי הבת שמת הלכו ולקחו החפצים מבית שמעון ואומרים שנתן אותם מתנה לבתו לצורך נשואיה ואפטרופוס של היתומים הקטנים אומר שהם יורשים את אביהם ואין לבת כלום:
תשובה אם יש עדים שנתן הנכסים במתנה לבת בחייו הדבר ברור שזכתה הבת בהם ואם אמר לשמעון הנפקד זכה בנכסים האלו לצורך נדונית בתי גם בזה זכתה הבת שאע"פ שאין קנין לקטן אחרים זוכין לו דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו והשליש נאמן לומר כך אמר לי ויעשה השליש מה שהושלש בידו דמגו דאי בעי אמר לא הפקיד אצלי דבר או החזרתי לו פקדונו נאמן לומר כך צוני לעשות בהם ואם אין שם אחד מכל אלו הבנים הזכרים יורשים את אביהם ואע"ג שהנכסים האלו ירש מאשתו אם הבת אין בכך כלום שהרי הבעל יורש את אשתו אפילו יש לה כמה בנים והרי הם כשאר נכסיו ולא אמרינן אומדן דעתה הוא כיון שהניחה ביד שליש ולא רצה להביאם לביתו כשנשא השנייה שהניחם לנודניית בתו דהא אפילו גדולה שבאומדנות שהוא גמל האוחר בין הגמלים פסק הרמב"ם ז"ל דפטור כ"ש אומדנא כזו דאיכא למימר לפיכך הניחם בפקדון כדי שלא תתקשט בהם אשתו זו ותבלה אותם אבל לעולם לא נתנם במתנה. ותו דאמדינן דעת הנותן לבטל המתנה לתועלת היתומים אבל לאפוקי מיתמי באומדנא כי האי אין לנו. וכ"ת הרי קרובי הבת תפוסים מכח הבת הא לאו מלתא דתפיסה דלאחר מיתה לאו תפיסה היא וכן היא הסכמת כל הפוסקים. הנלד"כ: