שו"ת רדב"ז/תו
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שגירש את אשתו ועשה את הסופר שליח להוליך הגט לאשתו והולכים עמו גם העדים החתומים על השטר לביתה אם צריך לומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם כיון שהוא הכותב ובפני העדים בעצמה מגרש אותה. או דילמא תקנת חכמים היא ואין לשנות בה כלום:
תשובה בעיקר הדין אם משכונה לשכונה צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם איכא פלוגתא דהא קי"ל כרבא דאמר דטעמא הוי משום דאין עדים מצויין לקיימו ורבא גופיה מצריך משכונה לשכונה. והקשו והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו. ותירצו שאני בני מחוזא דניידי פירוש ואין משימין לב להכיר חתימת שכניהם לפי שלא היו משתהין בבתיהם. וכתבו התוספות בשם ר"ת ז"ל דהשתא בזמן הזה כולי עלמא כבני מחוזא נינהו דכולהו מינד ניידי וכולהו צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן כתב הרשב"א והסמ"ג לפי שאין להם בזמן הזה נחלות כימי קדם וכולהו ניידי. אבל מדברי הריא"ף ז"ל שלא כתב הא דרבא דמשכונה לשכונה נראה שהוא סובר דדוקא ממקום למקום וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל וכן העיד עליו המגיד הילכך כיון שעיקר הדין הוא מחלוקת הבו דלא לוסיף עלה: ודוקא היכא שהשליח הוא שמוליך הגט שלא בפני עידיו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לחוש לדברי ר"ת והנמשכים אחריו אבל היכא דהוי כעין נ"ד אין צריך כלל:
וגדולה מזו אני אומר דאפי' ר"ת מודה בהא דכ"ע לא אמרינן אלא משום דכ"ע ניידי ואין נותנין לב להכיר חתימות שכניהם צ"ל בפני נכתב וכו' שמא לא ימצאו עדים אבל בנ"ד שהעדים בעצמם מצויים וחתמוהו לפני ב"ד וכ"ש בזמן שהיא מתגרשת בפני עידי הגט הדבר ברור כי לדעת כ"ע אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. וליכא למימר דכיון שתקנו שיאמר השליח בפני וכו' אין לנו לבטל תקנתם אפילו במקום דלא צריך דהא לא היתה התקנה סתמית אלא לפי שאין עדים מצויין לקיימו וכיון דתלי טעמא בהכי היכא דליכא למיחש אין צריך. תדע שהרי הוצרכו לדעת רבא שאני בני מחוזא דניידי ואם איתא דתקנה כללית היתה הוה להו לתרוצי כיון שתקנו לומר בפני נכתב וכו' משום אתרא דלא שכיחי לקיימו אף משכונה לשכונה לא חלקו אלא ודאי הכל לפי מה שהוא הענין באתרא דשכיחי לקיימו אין צריך כלל ובאתרא דלא שכיחי סהדי לקיימו צריך. וכן כתב הרמב"ן ז"ל דהאידנא ארץ ישראל כחוצה לארץ לגיטין דהא ליכא בתי דינין דקביעי ומסתברא נמי דבכל דוכתא הכל לפי מה שהוא הענין דהא אמרינן בגמרא לקמן דבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתי רב לבבל. ופירש רש"י ז"ל שקבע שם ישיבות ואיכא עדים מצויין לקיימו. ואמרינן נמי דרבא מצריך במחוזא אפילו באותה שכונה משום דשאני בני מחוזא דניידי אלמא הכל לפי מה שהוא ענין עד כאן: הילכך אפילו לדעת המחמירים כיון שעידי הגט מצויין ואין צריך עדים אחרים לקיימו אין השליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכל שכן היכא שנתנו לה השליח בפני עידי הגט שהרי הוא מקויים ועומד בשעת נתינתו:
עוד אני אומר שאם חתימת עידי הגט נכרת לאותה שהיא מתגרשת בפניהם אין השליח צריך לומר בפני נכתב וכו' שהרי הם הם עידי הקיום והם הם עידי הגירושין:
כללא דמלתא שאם אין עידי הגט עומדים לפנינו ואין אנו מכירין חתימתם וצריך אחרים שיכירו חתימתן צריך השליח לומר בפני נכתב וכו' אפילו באותה שכונה לחוש לר"ת וסייעתו ואם לא אמר נוטלו הימנה וחוזר ונותנו לה ואומר בפני נכתב וכו' ואם הלך השליח או שמת תנשא באותו גט לכתחלה ואם יבוא הבעל ויערער יתקיים הגט בחותמיו ואם לא יתקיים תצא. ואם עידי הגט לפנינו או שהם מצויין בעיר בשעת הגירושין או שמכירין ב"ד חתימתן וכ"ש אם מגרשה בפני עידי הגט כנ"ד אין השליח צ"ל בפני נכתב וכו' כיון שהוא משכונה לשכונה ולפיכך אני אומר שאם היה השליח הוא הסופר בעצמו יותר טוב הוא שלא יאמר כלום ממה שיאמר בפני נכתב וכו' דמשמע קצת שהוא לא כתבו ובשלמא מזמן שהוא צריך לאומרו אפילו שיאמר בפני נכתב והוא כתבו אין חשש כי הסדר שתקנו חכמים בכל השלוחים הוא אומר וקושטא הוא שבפניו נכתב. אבל בזמן שאין צריך לאומרו מחזי קצת כשקרא ואם אמר אני כתבתיו ובפני נחתם לא הפסיד וכן שליח דעלמא אם אמר בפני נכתב וכו' לא הפסיד אלא שיש לחוש שמא יאמרו שזה מעכב ואם לא אמר נמצאו מעגנין את האשה שלא כדין הילכך רואה אני שלא לאומרו כיון שאין בו צורך שהרי עידיו לפנינו ואם השליח הוא אחד מהעדים וצ"ל בפני נכתב וכו' יזהר שלא יאמר בפני חתם העד ואני חתמתי משום דבעינן או כולו כקיום שטרות או כתקנתא דרבנן אלא יאמר בפני נכתב ובפני נחתם כתקנתא דרבנן ואע"ג דהוא חתמו קושטא היא דבפניו נחתם וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת:
ומזה הטעם בעצמו ראיתי מי שכתב שאין ראוי לעשות שליח את הסופר שהרי הוא צריך לומר אני כתבתיו ואין זה כתקנת חכמים שאמרו שיאמר בפני נכתב וכו' הילכך אם אמר בפני נכתב כתקנת חכמים מותר לכתחלה דקושטא הוא דבפניו נכתב:
ומיהו מסתברא לי דאפילו אם יאמר אני כתבתיו ובפני נחתם כשר לכתחלה דבשלמא בחתימה שייך הא דאמר רב אשי או כולו כקיום שטרות או כולו כתקנתא דרבנן אבל בכתיבה לא שייך דהא לרבא דקי"ל כוותיה לא הוה נ"ל בפני נכתב כלל כדאיתא בגמרא ורבא בדין הוא דליתני הכי אלא משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד וכתב עלה רש"י ז"ל דאם כן דלא אמר בפני נכתב אתי לאחלופי וכו' דמוכחא מלתא דלקיומי אתי ומאן דחזי סבר כל שטרות נמי בחד מקיימי ע"כ ומשום הכי הצריכו לומר בפני נכתב וכו' ומה לי שיאמר בפני נכתב ומה לי שיאמר אני כתבתיו כיון שהצריכוהו להזכיר הכתיבה דלא צריכא לא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא והדבר כל כך פשוט בעיני עד שאני אומר שמי שאמר שאין ראוי לעשות שליח את הסופר לאו בר סמכא הוא. וגדולה מזו כתבו התוספות שאם אמר בפני נכתב חציו הראשון כיון שהוא עיקר הגט לא אתי לאחלופי וכל שכן אם אמר אני כתבתי כולו. הנל"ד כתבתי: