שו"ת רדב"ז/תג
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה לו שטר חוב על שמעון והקדישו אם הוא קדוש או לא:
תשובה אינו קדוש דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי כאלו מסר את השטר לגזבר מ"מ בעינן מסירה וכתיבה וליכא כתיבה. ותו דקי"ל כב"ה דאמרי שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי. ראיה גמורה לדין זה דאמרינן בריש מציעא אמר רב נחמן כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים הקדישו אינו קדוש ואקשינן עלה הא אם יכול להוציאו בדיינים הקדישו קדוש אע"ג דלא אפקיה בתמיהא והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו: ומתרצינן מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן במסותא מקרקעי עסקינן דכי יכול להוציאו בדיינים ברשותיה קיימא. הא קמן דדוקא במקרקעי דלא מחסרי גוביינא אם הקדישו קדוש אבל מטלטלי כיון דליתנייהו ברשותיה דמחסרי גוביינא לא מצי מקדיש להו ומלוה בשטר מטלטלי נינהו. ומיהו מטלטלי דפקדון יכול להקדישו דבכל דוכתא דאיתנהי ברשותא דמאריה איתנהי וכן כתבו כל הגאונים ז"ל והכי מוכח מהך עובדא דההוא גברא דאייתי קרי לפומבדיתא דבפרק הספינה. ומיהו אם היה ש"מ הקדשו הקדש משום דדבריו כמסורין וככתובין דמו וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' תרי"ח ומסתברא לי דאם תבעו לדין ואמר לו חמשין לית לך וחמשין אית לך והלך וקפץ והקדישם חל ההקדש על אותן החמשין דאמר הילך דכיון דמשום הכי חשבינן ליה כופר בכל ואינו חייב שבועה מן התורה משום דחשבינן להן כאלו הם גבויים כבר או פקדון אצלו והם שלו בכל מקום שהם. וכן כתב רש"י ז"ל הילך לא הוצאתים והם שלו בכל מקום שהם. ואע"ג דלא קי"ל כוותיה במה שכתב לא הוצאתים דאפילו הוציאם והביא אחרים במקומם הילך הוא מ"מ במה שכתב והם שלך בכל מקום. שהם לא פליגי עליה וכן כתבו הגאונים דכל שהם בידו והוא מזומן לתת אותם לתובע כמו שנתנם לו כבר דמי. הנל"ד כתבתי: