שו"ת רדב"ז/שצח

שאלה אני חנה באתי לירושלים תוב"ב ותיכף שבאתי השבתי לאנשים ונשים שדברו עמי כדי לינשא ואמרתי להם הניחו אותי בדברים כאלה שאני עגונה מצד שנאבד הגט שלי קודם שעבר הזמן שגזר עלי אותו החכם להמתין ועל דבר זה יש לי הרבה אנשים ונשים שמעידים עלי שמיום בואי לירושלים דברתי זה הלשון ושכך יצא הקול בירושלים ואחרי שהייתי בירושלים כערך ה' שנים והחזקתי תמיד עצמי לעגונה כמו שהייתי סבורה וגם בכוונה הוצאתי את הקול כי הוצרכתי לצאת לשוק כדי לפרנס את עצמי ואם הייתי בחזקת פנויה היו מרננים עלי ולא הייתי בחזקת שימור כל כך. ספרתי דרך מקרה לפני חכם א' קצת מצרותי ואמר לי תספרי לי הענין אות באות על פי נשמתך ויהודתך ענין נתינת הגט והשבתי לו על פי נשמתי ויהודתי שכך היה הענין. בעלי הלך למרחקים להביא אתרוגים עם יהודים אחרים אחר כך חזרו אותם היהודים והביאו לי הגט הלך חכם העיר אחת וקבץ את כל הבעלי תורה שהיו לשם עם בעלי בתים ובאו לביתי ואמרו לי לקבל הגט התחלתי להיות בוכה וצועקת ואמרתי מה מצא בי בעלי עול לגרש אותי. השיב לי החכם וכל אותם שהיו לשם ואמרו לי עניה עניה זה הגט הוא לטובתך כי בעליך הלך דרך ים למרחקים ואם יטבע או ימות תהי' עגונה כל ימיך לכן קבלי אותו לטובתך וכן עשיתי אחר שקבלתי הגט גזר עלי אותו חכם שלא לינשא עד שיעברו ד' שנים שכן התנה בעליך. אחר כך נתגרשו היהודים בעונות הרבים מכל אותה המדינה ואני עמהם בגולה ונאבד הגט בגלות קודם שעברו הד' שנים ובעבור זה אני אסורה לינשא ובעבור זה בקשתי כמה פעמים את החכמים שיכתבו בעבורי ויחקרו באי זה מקום בעלי שיפטור אותי ע"כ ספרתי לפני אותו חכם פה בירושלים וחקר אותי בדברים אחרים ואמרתי לו אלה הדברים אני זוכרת שאר הדברים שכחתי כי הוא יותר מי' שנים וגם אני הייתי באותה שעה בצער ובבכיה שלא דקדקתי כ"כ ואמר לי אותו חכם יש בכאן עדים שיודעים שהיית נשואה והשבתי לו לא יצא הקול אלא ממני. אמר לי עניה עניה לפי דעתי את מותרת בדין תורתינו הקדושה לכי אל החכמים ושאלי להם כי לפי דעתי כולם יתירו אותך כי הוא דבר פשוט לכן באתי לפני כ"ת להשיב לי דין תורתינו על פי אלו הדברים כי ה' יודע שלא שניתי אות א' כי איני מוחזקת לשקר כמו שאתם מכירים אותי זה כמה שנים וגם יש לי עדים שמעידים עלי שאני ת"ל נאמנת על כל דברי ובחזקת הכשרות אני תמיד: עכ"ל השאלה ושאלו את פי העדים אשר שמעו מפיה ונמצאו דבריהם מכוונים עם דבריה כמו שאמרה תמיד אלא ששנתה מלשון העדים כי הם העידו בשמה שהיא ספרה תמיד שקבלה גט תנאי והיא אמרה שקבלה גט סתם ואחר כך הטילו עליה התנאי דמשמעות לשונה הוא שנתן לה הגט מכל וכל אלא שאח"כ התנה עליה שלא תנשא לאחר עד ד' שנים כמנהג אשכנזים. עוד שאלוה למה שנית דבריך מדברי העדים. השיבה ח"ו לא שניתי אלא לזה הגט אני קורא גט תנאי וכי אינו גט תנאי וכי הייתי מותרת לינשא מיד איני יודע באי זה לשון יקרא זה הגט כל זמן שלא הייתי מותרת לינשא אני קורא לו גט תנאי והשביעוה על כל הכתוב לעיל בנקיטת חפץ: ונפל מחלוקת בין חכמי ירושלים אם אשה זו מותרת לינשא או לא ובאת האשה אצלנו אחוה דעי גם אני כי המתיר לא רצה להתיר עד שיסכימו עמו שלשה חכמים רשומים וחשובים עכ"ל:

תשובה אני איני לא רשום ולא חשוב ואעפ"י כן אני לבדי מתיר אשה זו לינשא מכמה טעמי. וראשונה אבאר אם חזקה זו שהחזיקה עצמה כמה שנים בחזקת עגונה אם היא חזקה או לא: ואומר כי חזקה זו בטעות היא ואינה חזקה דנשי לאו דינא גמירי עד דמתרמי לה חכם כדאיתא בפ"ק דקדושין ואמר לה דליכא הכא עגון. ותו דאין לך אמתלאה גדולה מזו ואפי' היודעים יטעו בזה שחשבה כי באבדן גיטה בתוך זמן התנאי נשארה עגונה וראיה מהך אתתא דקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים ואמרה מקודשת אני לימים קדשה את עצמה ואמרו חכמים אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת. ופירוש אמתלאה טענה הנכרת שהיא כדאי לסמוך עליה וכתבוה כל פוסקי הלכות. הילכך בנ"ד היש לך אמתלאה גדולה מזו שאמרה מפני שאבד גיטי איני יכולה לינשא ועדיפא מהך דאלו התם ודאי משקרא וע"י האמתלאה אנו אומרים דשקרא אמרה בתחלה ואלו בנ"ד קושטא אמרה בתחלה ובסוף אלא שהיתה טועה בדין. ומזה הטעם בעצמו אפילו אי הוה שייך הכא קול הרי שוברו עמו שאומרת שהיא עגונה מפני שאבד גטה אבל קושטא דמלתא דלא שייך בנ"ד קול כיון שאין שם עדים אלא על פיה והחזיקה עצמה עגונה בטעות. וכיון דברירנא דליכא הכא לא חזקה ולא קול אלא משום דשויתה אנפשה חתיכא דאיסורא הדבר ברור שהיא מותרת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דתנן בפרק ב' דכתובות האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת ובנ"ד נמי כיון דליכא סהדי שהיא אשת איש נאמנת לומר גרושה אני וכי היכי דהיא נאמנת לומר גרושה אני נאמנת לומר אופן גירושיה. ובתוך כדי דבור אומרת עגונה אני לפי שנאבד גיטי וגם העדים אשר שמעו מפיה מעידין שלעולם היא אומרת הסבה שבשבילה היא עגונה. ואפילו לדעת האומרים שיש קצת הכחשה בין דבריה לדברי העדים מה שאינו אמת לדעתי כאשר אבאר לקמן ב"ה מ"מ בהא מודים העדים שלעולם שמעו מפיה סבת עגונה דהיינו שאבד הגט. ואפילו אם אמרה עגונה אני ולאחר זמן אמרה מפני שאבד גטי אפילו בכה"ג אני מתירה לינשא ולא מיבעיא לדעת האומרים דמשנתינו איירי אפילו לאחר כדי דבור אלא אפילו לדעת האומרים דמשנתינו בתוך כדי דבור מודו בנ"ד דבשלמא במתנינן שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני לא הוי טעמא משום אמתלאה אלא בלא טעם נמי נאמנת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ומשום הכי בעינן תוך כדי דבור. אבל בנ"ד דהוי מטעם אמתלאה אפילו לאחר זמן אם נראה לב"ד שהטעם הוא נכון סומכים עליה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהלכות אישות יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלאה אם נראין הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלאה ולא הוחזקה מקודשת ע"כ. וכ"ת דיש חילוק בין קול לנ"ד שאמרה שהיתה אשת איש הא ליתא דהא בהך ברייתא דמייתינן לעיל אמרה מקודשת אני ולאחר ימים אמרה האמתלאה וכן כתב הר"ן ז"ל הואיל ונתנה אמתלאה לדבריה נאמנת לאחר כדי דבור ע"כ אעפ"י שכתב בסוף כתובות דלא אמרינן הפה שאסר וכו' אלא תוך כדי דבור עלה דמתני' דעשאה סימן לאחר. ועל כרחינו צריכין להודות חילוק זה דאם לא קשיא מתנינן אברייתא דתניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת ומעשה וכו' הוי לך בהדיא דהאמתלאה אפילו לאחר זמן תועיל אם יש בה טעם לסמוך ואני חושב שאין בזה חולק ומה שנחלקו בפירושא דמתני' אי איירי תוך כדי דבור או אחר כדי דיבור הוא מפני שדברים האחרונים מכחישים הראשונים בלא טעם ומשום הכי בעינן תוך כדי דבור לבטל דבריה הראשונים והכי מסתברא לי דבזמן דאיכא הכחשה ממש כגוונא דברייתא שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני ולא נתנה אמתלאה בכה"ג אינה נאמנת אלא בתוך כדי דבור אבל כגוונא דמתניתין דאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת אפילו אחר כדי דבור דהוי מלתא מציעתא ומתניתין מלתא פסיקתא קתני. וכן ברייתא דקתני וחזרה משמע לאחר זמן. ומפני שאין זה מענין שאלתינו לא אאריך בו כי נ"ד הוי אמתלאה ותועיל אפילו אחר כמה זמן וכ"ש שהיא בתוך כדי דבור כפי מה שבא בשאלה והעדאת העדים. תו איכא טעמא אחרינא להקל שהרי לא החזיקה עצמה באשת איש אלא במגורשת שאבד גיטה ובזמן שתמצא גטה הויא מגורשת אפילו לפי דעתה. הילכך כשימצא חכם שיאמר לה שהגט אינו מעכב ה"ל כאלו מצאה את גטה דמה לי שתמצא הגט ומה לי שתמצא מי שיאמר לה שאינו צריך וכיון שאין כאן חזקת איסור ודאי אלא איסור ספק בהסתלק הספק יסתלק האיסור: ותו איכא טעמא להיתר לפי דבריה שנתן לה הגט ואחרי שקבלתו גזר עליה החכם שלא תנשא עד שיעברו ד' שנים שכך התנה בעליך והרי זה הלשון מכחיש קצתו אל קצתו כי ממה שלא אמר לה בשעת נתינת הגט גם מלשון גזר עלי משמע שלא היה תנאי ממש. וממה שאמר כי כן התנה בעליך משמע שהיה תנאי גמור ולב"ד טועין לא חיישינן דאין לך מי שיש לו עסק בטיב גיטין וקדושין שאינו יודע שצריך להתנות בשעת נתינת הגט וכ"ש שקבץ חכם העיר את כל הבעלי תורה כפי מה שבא בשאלה וליכא למימר דכולהו טעו בהכי:

ואם היה המעשה בארצות אלו שאין בהן מנהג היה מקום לומר תנאי גמור היה בשעת נתינת הגט כאשר העידו העדים מפיה שהיתה מספרת להם שקבלה גט תנאי ועתה מתקנת דבריה שאמר שקבלה הגט סתם גזר עליה להמתין ד' שנים אבל כיון שמנהג אשכנז הוא שלא תנשא עד ד' שנים איפשר לקיים את דבריה כי נתנו לה הגט סתם ואחר כך גזר עליה שתמתין ד' שנים כמנהג. ומה שאמר לה שכן התנה בעליך לא שהתנה ממש אלא שיתנוהו לה כפי המנהג נמצאת אשה זו מעוכבת מפני המנהג לא מפני תנאי הגט ומה לי שאבד כיון שעברו עליה ד' שנים והדבר ברור כי אין הכחשה בינה לבין העדים כי מדברי החכם שאמר לה כי כן התנה בעליך למדה היא לקרות אותו גט תנאי. תדע שלא היה שם תנאי גמור שהרי לא כפל אותו ולב"ד טועין לא חיישינן וליכא למימר תנאי גמור היה ככל תנאין והיא אינה זוכרת חדא דלא חיישינן להאי חששא כדי לעגן אותה דלא קמאי צדדו אאנפי דשריותא משום עגונא דאתתא ואנן נחוש חששות כדי לעגנה. ותו כיון דליכא סהדי שהיתה אשת איש מפיה אנו חיים ואין לנו אלא מה שאמרה היא. וא"ת כיון שהגט היה לחלוטין למה לא קרעוהו כמנהג ולדידך מי ניחא לא יהיה אלא שהיה על תנאי כלום כותבין התנאי בגט אלא מעשה ב"ד כותבין ונותנין לה פלונית נתגרשה בפנינו על תנאי כך וכך וכ"ת שכך היה התנאי שלא תתגרש בו אלא עד ד' שנים ולפיכך בעינן שיהיה הגט קיים באותה שעה א"כ מה הועילו בתקנתם אם ימות או יטבע בים הרי אין גט לאחר מיתה אלא ודאי מעכשיו היה כאשר נהגו בכל ישראל וא"כ למה לא קרעוהו. אלא טעמא הוי כי שמא היתה רוצה ללכת לעיר אחרת ותהיה בידה לראיה שנתגרשה. א"נ שאם תמצא לו נכסים תגבה כתובתה ולא תצטרך לבקש עדים שנתגרשה או שמא היתה שם סבה אחרת ולא מפני שלא נדענה נעגן את האשה כי אדרבה גט שלם עדיף מגט קרוע אלא שכבר נהגו ומהר"ר ישראל ז"ל נתן בה שני טעמים ע"ש. ואני חדשתי בה טעם אחר והוא כי צריך לדקדק בו בכל אותם הדקדוקים שנאמרו בגיטין דאי כתב ליה בעל או דכתב ליה סופר מפומיה ואתי בעל ומערער ואמר אנא הוא דפסילנא בהני דקדוקי ולקלקלה את כוונית ומשום הכי קרעינן ליה כי היכי דלא ליתיה בעל למפסליה באחד מהני דקדוקי דלא מעכבי מן התורה ולא תנשא בו לכתחלה וכ"ש לדעת האומרים אפילו אם נשאת תצא וכיון שהבעל יודע דמיד קרעינן ליה ולא מצי תו לקלקלה הילכך גומר ומגרש לגמרי ואינו מכוין לקלקלה או אינו מגרש כלל כיון שהוא יודע דלא מצי לקלקלה ומנהג יפה הוא אבל הדבר ברור שאם לא נקרע לא בשביל כך הפסדנו:

וגדולה מזו אני אומר שאפילו שהיה תנאי גמור בגט ונאבד הגט קודם הזמן מגורשת חדא שהלשון משמע בהדיא שהיה במעכשיו ולדע"כ אפילו נאבד הגט בתוך הזמן מגורשת למפרע שהרי אמרו לה כי זה הגט הוא לטובתיך כי בעליך הלך דרך ים למרחקים ואם יטבע או ימות תהיה עגונה כל ימיך ובשלמא אם היה הגט במעכשיו היינו לטובתה שאם לא יבוא תוך הזמן תהיה מגורשת למפרע. אבל לא היה הגט מעכשיו ולא לחלוטין מה היא טובתה אם ימות או יטבע בים לא תהיה מגורשת דהא בשעתא דחייל גטא דהיינו סוף הזמן כבר אינו בעולם ואין גט לאחר מיתה נמצא שאין לה בגט תועלת כלל דאם ידעינן שמת בתוך הזמן אם יש לו אחים ואין לו בנים הרי היא זקוקה ליבום ואי ידעינן דמית אחר זמן הגט בלאו הכי מותרת ואי משום דלא נפלה קמי יבם אין זו טובה כל כך. ותו דלישנא דקאמרי תהיה עגונה כל ימיך משמע שאין לו תקנה. ותו דמאן לימא לן דיש לו אחים ואין לו בנים אם לא ידענו מה היה לו נהי דמיתה לא שכיח ומותרת בהגעת זמן ממה נפשך מ"מ אם נטבע במים שאין לה סוף דרובם למיתה אינה מותרת לינשא דאין גט לאחר מיתה תדע שאם נפל במים שאין להם סוף אשתו מותרת מן התורה דהא אם נשאת לא תצא אלא דרבנן גזרו שלא תנשא לכתחלה משמע דבחזקת מת מוקמינן ליה ואין גט לאחר מיתה. הילכך הדבר ברור אצלי שלא עשו ב"ד דבר שאינו מתוקן דחזקה על חבר וכו' אלא הגט היה לחלוטין או במעכשיו וממה נפשך האשה מותרת וכ"ש דמשמע מתוך השאלה כפי מה שהגידה האשה שסדר לה החכם הנותן הגט דתרתי הוו לחלוטין ובלשון מעכשיו. וכ"ש במה שכתב החכם המתיר כי מנהג אשכנז שלא ליתן גט אלא לחלוטין ואיך איפשר שיתנו הב"ד גט בלא מעכשיו ועל תנאי זה דבר של תימה. ולב"ד טועין לא חיישינן כדאיתא ביש נוחלין וכ"ש כי חכמי האשכנזים מקפידים הרבה בענין גיטין ופשיטא דלא יצא מתחת ידם דבר בלתי מתוקן וליכא למימר דילמא הבעל לא רצה ליתן את הגט אלא בתנאי ובלא מעכשיו וכ"ת מאי איכפת ליה דילמא מיית בתוך הזמן ונפלה קמי אחיו ויתקיים שמו בישראל. לא אמרינן הכי חדא דמנהג אשכנז מצות חליצה קודמת למצות יבום. ותו דאחזוקי אינשי לעבור או לשנות מנהג הקהלות לא מחזקינן ומנהג אבותינו תורה היא שנאמר ואל תטוש תורת אמך. ותו כי לשון מסדר הגט לא משמע הכי. ותו דלא תלינן בוקי סריקי בבי דינא:

ותו דלית לן למיהדר אאומדני דלא מוכחי ולחוש לחששות רחוקות כדי לעגן את האשה אלא אדרבה אית לן למיהדר אאנפי דשריותא כאשר כתבו כל הראשונים ז"ל ומהאי טעמא לא חיישינן שמא בא וקיים תנאו ובטל את הגט. ואפילו אם היתה שם חששא היא נאמנת שלא בא ולא פייס מגו דאי בעיא אמרה פנויה אני כיון דליכא סהדי שהיתה נשואה וזה ברור מאד בעיני ולכן אני מתירה לינשא. הנל"ד כתבתי: