שו"ת רדב"ז/שמז
שאלת ממני אודיעך דעתי ביחיד ששמע תקיעות דמיושב מתפלל מוסף ביחיד אם צריך לתקוע על סדר הברכות:
תשובה חובה לא תיבעי לך דתניא כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר הברכות בד"א בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ולא על סדר הברכות וכן כתבו המפרשים ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ג וכל הדברים האלו בצבור אבל יחיד בין ששמע על סדר הברכות בין לא שמע על הסדר בין מעומד בין מיושב יצא ואין בזה מנהג ע"כ. כי תיבעי לך אם יש ליחיד רשות להפסיק בברכות ולתקוע על סדר הברכות דבשלמא כשאחר תוקע לו אין בכך כלום אעפ"י שהוא שותק בין הברכות לשמוע תקיעת שופר לית לן בה ומשום שבות נמי ליכא כיון דאית בה קצת צורך מצוה להשלים מאה קולות כי מזה הטעם יש מי שכתב שתוקעים על סדר הברכות בלחש ואע"ג דלא נהיגינן הכי משום ערבוביא דזה מקדים וזה מאחר מ"מ אנו משלימין מאה קולות אחר התפלה אף הכא נמי לא שנא דאע"ג דאין כאן חיוב יש כאן צורך מצוה אבל לתקוע המתפלל בעצמו צ"ע. ומסתברא לי דמותר דאין כאן לא ערבוב ולא הפסקה דאי משום ערבוב כיון שהוא יחיד ליכא ואי משום דשמא אינו בטוח לחזור לתפלתו כדאמרינן לגבי ברכת כהנים ליכא חדא דתפלות של ר"ה כולם אומרים אותם מתוך הספר ותו דאין צריך לזוז ממקומו. ואי משום הפסקה ליכא חדא שתקיעת שופר מענין התפלה ועיקר שתקנוה על סדר הברכות הילכך לא הוי הפסקה ולא הוי כמפסיק בדברים אחרים בטלים. ותו כיון דהוי צורך מצוה קצת לא הוי הפסקה. ותו כיון דתפלת המוספין אינה אלא בחבר עיר והיחיד פטור ממנה הוי דבר של רשות ואפילו שיפסיק לית לן בה הילכך אין זה חיוב ליחיד לתקוע על סדר הברכות ואם תקע אין מוחין בידו ואדרבה שפיר עבד:
ואע"ג דכתב רבינו האיי ז"ל דמדקתני השני מתקיע ולא קתני תוקע ש"מ שאין ש"צ תוקע אלא מצוה לאחר ותוקע שמא ישתבש דעתו בשביל התקיעות ולא ידע לחזור לתפלתו דומיא דמאי דאמרינן בפרק אין עומדין העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והכא נמי לא שנא. לא קשיא דע"כ לא אמרה אלא בש"צ שאימת הצבור עליו ואיכא למיחש שמא ישתבש אבל המתפלל לבדו לעצמו ליכא למיחש. ותו דבתפלת חיוב חיישינן לטירוף הדעת אבל לתפלת רשות לא חיישינן וזה ברור:
והנל"ד כתבתי: